מרוב שאנחנו שקועות בעיצומה של העשייה, בצילומי הקולקציה המתקרבים, בארגון הסלון התרבותי הבא ובניגוב האבק מהפאנלים, אנחנו שוכחות לפעמים להרים את הראש, להסתכל קצת מלמעלה ולהתפעל מזה שבכלל הגענו עד הלום. שלא נתבלבל, עד הלום זה לגמרי לא מספק, היעד שלנו הרבה יותר שאפתני וגדול מההלום הזה, אנחנו זוכרות מצוין שמוטב להיות גדול ועשיר מקטן ועני. אבל הי, צריך להנות גם מהישגי הביניים.

ואם נזכרים איפה היינו בדיוק לפני שנה, זה בו זמנית מטלטל, ממריץ את הדם והופך את הבטן.

לפני שנה ישבנו חמישה יזמים עם חלום והבנו שתם זמן הדיבורים. אם רוצים שהמיזם יצא אל הפועל צריך ללכת את הדיבור כמו שאומר הפתגם. מאוגוסט 2011 עד אוגוסט 2012 גיבשנו קונספט, חלמנו צדק חברתי, עיצבנו אידיאולוגיה ובגדים, תפרנו מודל עסקי, גידלנו זקן של הרצל, לוק של צ’ה גווארה והכנו את עצמנו למהפכה. ליקטנו שמות של תומכים ושותפים פוטנציאליים וידענו שמרגע שתשקיע השותפה הראשונה במיזם, מבחינתנו היא מקודשת, מקודשת, מקודשת. וכשניקח את השקל הראשון מהציבור אנחנו מחוייבים אליו וזה לזה לאורך זמן, והמחוייבות הזו צריכה להיראות, לא רק להיעשות.

ב-2 בספטמבר 2012 התארחנו בסטודיו המדהים של המעצב יפרח בן צבי לכנס הייסוד. מותר ורצוי לעטוף ערכים בסטייל. לא חייבים לסבול. סיפרנו לכל מי שרצתה לשמוע שזה היום בו ייפול דבר. הקדמנו טלפונים, הזמנו לבנות איתנו קשר מחייב ובסוף הערב 25 השותפות והשותפים הראשונים רשמו צ’ק של 10,000 ש”ח לטובת קו.קו. גייסנו 250,000 ש”ח מחברים, משפחה ואוהדים זרים שנחשפו לרעיון והחליטו להצביע בכיס. לא עשירים מופלגים, לא אנג’לים ולא פאשיניסטות . מעמד הביניים הקלאסי מן העיר ומן הכפר. מראש החלטנו שאנחנו, היזמים, נשקיע סכום דומה, על מנת שנדגים בפועל את המחוייבות המשותפת שעומדת בבסיס המיזם. כשהפקדנו בחשבון החברה 250,000 ש”ח של הציבור ו 250,000 ש”ח שלנו, היזמים, החסרנו פעימה קולקטיבית. מהתרגשות, מחרדה, מכובד האחריות, אבל ההרגשה הכי חזקה שהאפילה על התחושות כולן, היתה זו שלמרות הכל, התקווה לשינוי ניצחה. בניגוד לציניות והספקנות האופיינית.

שנה אחרי, אוגוסט 2013, האתר פעיל, המקום מעוצב ונעים, הדגמים זורמים, חברות מבקרות ושולחות חברות שלהן לראות את הפלא הסוציאליסטי הכי שיקי שקם בארץ, הסלון התרבותי מארח, והכי נחמד – אחרי 8 חודשי פעילות שוטפת, גם הבנק מחבב אותנו. אז לידיעת כל מי שפיקפק אם נהיה פה עוד שלוש שנים – צמצמו דאגה, כנראה נישאר.
אפשר לקטר בארוחת שישי, להתלונן שהטייקונים מתעשרים על חשבוננו, שאי השיוויון מייאש ושחגיגות שכר הבכירים מעוררות קבס. אבל צריך יותר מקיטורי סלון כדי לעשות מעשה, לסמן דרך. צריך אומץ (להצליח או להתפדח כאחד). וצריך להצביע ברגליים ובכיס.
אנחנו, היזמים הצבענו עם 250,000 ש”ח ועבודה ללא שכר. השותפים שלנו הצביעו בסכומים שבין 1000 ש”ח ל 20,000 ש”ח, איש איש לפי יכולתו. ויש לנו כבר יותר מ 80 שותפים. אל תחמיצו את ההזדמנות להצטרף למהפכה. (ולקבל בגדים מקסימים בחינם על הדרך).