הבורסה בתחילת הדרך. אספו הרבה כסף קטן כדי לממן פרויקט גדול (ציור של עמנואל דה ויטה)

הגיע הזמן שהרשות לניירות ערך תיקח אחריות על שוק ההון ותחזיר אותו לידי האזרחים במקום לאפשר לפיננסיירים אופורטוניסטים לעשות עוד סיבוב של רווח על חשבוננו.
צפרא פרלמוטר

קשה לפתוח את העיתון בבוקר בלי לבלוע איזה כדור פרמין קטן נגד בחילה. מחיקת חובות במיליונים, פיננסיירים אופורטוניסטים שעושים סיבוב על איזו חברה מדממת, קונים את המניות או האג”ח שלה ממש בכלום כסף, ואז מחכים שיקרה אחד מהשניים:

1. שהחברה תמות לגמרי ותעבור לידיהם (רצוי שלא, כי אז תהיה להם עבודה קשה אם חלילה צריך באמת להבריא אותה ולנהל אותה, עדיף שיהיו לה נכסים מספיק שווים שאפשר יהיה למכור אותם, לפרק את החברה ויסלחו העובדים והספקים)

2. שהחובות הענקיים שלה כל כך יפחידו את הבנקים והמוסדיים שהשקיעו בה את כספנו, שהם יעדיפו למחול על החוב. למה? כי אם לא, הם יאלצו לקחת את החברה מבעליה ולנהל אותה בעצמם. וזה לא בטוח בכלל שהם ידעו לעשות את זה. ואם הם לא ידעו, אז החברה תסתבך, תתפרק, ואז הם בטח לא יראו את הכסף שלנו בחזרה. אז כן, הם בסוף מוותרים על איזה חוב קטן של 150 מיליון שקל ושוק ההון מאוד שמח, המניה או האג”ח עולים בעשרות אחוזים, ואז האופורטוניסטים שחורי הבלורית והנשמה יוכלו למכור את חלקם ולהרוויח מלא כסף.

זו מהותו של שוק ההון בימים אלו. אין יחסים לטווח ארוך, עניין הדדי, אהבה אמיתית, אכפתיות. אין למידה והכרות, טיפוח הקשר, תמיכה ושותפות לדרך. הכל סטוצים. מה זה מסחר יומי אם לא סטוץ? מה הן אופציות ונגזרים אם לא ניצול של חולשה רגעית או הצלחה מסחררת בת חלוף?

הבורסה הראשונה נולדה באנגליה ומנפיקי המניות הראשונים היו סוחרים מלונדון שהתאגדו ב-1553 לחברה בשם “חברת הסוחרים ההרפתקנים לגילוי אזורים, מחוזות, איים ומקומות לא ידועים”, שהנפיקה מניות למימון מסע חיפוש אוצרות. שלוש אוניות יצאו, שתיים טבעו, אחת הגיעה לרוסיה, חתמה על אמנה שהעניקה לאנגליה זכויות סחר חופשי ברוסיה, והסוחרים קצרו את רווחי ההון מהעסקה. כמה שנים אחר-כך הופיעה הבורסה גם בהולנד. כן, ככה זה התחיל. אספו הרבה כסף קטן כדי לממן פרויקט גדול, קצת הרפתקני, לא נטול סיכון, אבל כשזה הצליח, הצליח לכולם. וצריך לזכור שלאוניות ב 1553 לקח המון זמן להגיע ממקום למקום.

מאז, המציאו כל מיני פטנטים שקוראים להם “מכשירים פיננסיים” שהתכלית העיקרית שלהם היא לייצר גישה קלה לכספי הלוואה לשם ביצוע ספקולציות, ומי שמשתמש בהם בעיקר הם אותם שחקנים בודדים שלא נרתעים מלייצר חוב שהופך להיות גדול באופן מסוכן ביחס לאמצעי התשלום הבסיסיים שיש להם. למה? כי הם יכולים. והם מבינים מצוין שברוב המקרים בעלי החוב, משמע הבנקים והמוסדיים שמנהלים את הכספים שלנו, ימצמצו ראשונים. הז’רגון האופנתי העכשווי קורא להם “גדולים מכדי ליפול”.

הגיע הזמן שמישהו, נגיד יו”ר רשות ניירות ערך שמואל האוזר, ישלח את עצמו לתצפית מגובה רב, יביט בלבן של העיניים של הדבר העקום הזה שנקרא שוק ההון וישאל את עצמו אם לילד הזה הוא פילל. כי אם כן, אז כדאי להצטייד בפרמין לנצח. אם לא, אז זה הזמן להחזיר את המכשיר הפיננסי הכביר הזה, בורסה, שעניינו שיתוף של כסף, לכוונתו המקורית. לאפשר לאנשים מן המניין לאחד גרוש לגרוש, כשרון לכשרון, רצון טוב לאמון, אומץ לסיכון שקול, ולהקים יחד, על דעת כל ובעיניים פקוחות, מיזם כלכלי שיאפשר דמוקרטיזציה אמיתית של ההזדמנויות שעדיין נותרו ליחיד.

אדוני היו”ר, רשות נכבדה, תפקידכם חשוב ומלאכתכם קודש, אבל המאמצים והניסיון להגן עלינו כשלו לבלי שוב. עכשיו בבקשה, אזרו את כישרונכם, ניסיונכם וכוונותיכם הטובות, ותקנו את החוק כך שיאפשר לאזרחים מן השורה ליזום וליצור הזדמנויות יחד. אפשרו לכל השרות והרינות לעבור משדרת הקזוארינות למגרש הכלכלי, בו קורים הדברים באמת. תנו להן להתאחד ולייצר לעצמן מרכז רווח שיתופי בלי להפיל עליהם חמישה טון תשקיף וחוק שנס ליחם. אתם עוד עשויים להיות מופתעים עד כמה אנשים טובים מאמצע החיים והעשירונים שפועלים כקבוצה יכולים להגן על עצמם, אם לא משתמשים בהם ובשלהם מול גלדיאטורים שחזקים מכדי ליפול.