טרנד כמו כל טרנד, מתחיל במסתרים אין יודע איך, בהתחלה הוא מוזר, אחר כך יוצא החוצה וכולם שמחים ופתאום איזה יופי, הוא הולך לבד, שגור בפי כל.
זה מה שקורה לכלכלה שיתופית. נדמה שאחרי מיזמי הסייבר, סטארטאפים חברתיים או שיתופיים הם הדבר החם, וזוכים לאהדת הציבור. אבל ידוע שלא כל אופנה היא כאן להישאר, ולעתים קשה לברור את המוץ מן הבר. כדי להבין מהו טרנד חולף ומהי מגמה, ובעיקר כדי לדעת אם העתיד שצופן בחובו החידוש מוצא חן בעינינו, אפשר לעשות את התרגיל הבא.
דמיינו שכלכלה שיתופית היא העתיד, שהניצנים שהנצו בשנים האחרונות קורמים עור וגידים, מצמיחים שורשים והופכים לעצים אדירים הנטועים היטב בקרקע. כל החברות בעולם יהיו מבוססות על כלכלה שיתופית. איך בדיוק ייראו הארגונים הללו בעוד עשר או עשרים שנה?
נגיד ש-Airbnb הופכת להיות חברת האירוח הגדולה בעולם, מן קורפורייט אמריקאי ענק שחולש בלעדית על רוב השוק. כמו פייסבוק. כמו גוגל.
תארו לכם שUBER- מצליחה להפוך לחברת ההסעות העולמית שחוסכת לנו 20% בעלויות הנסיעה ומוציאה לגמלאות את מרבית נהגי המוניות המקצועיים.
החברות הללו יהפכו לחברות ענק, למונופולים, לשליטות המידע, התעבורה, הלינה – בגלל שאתם ואני והילדים שלי ושלכם ישתמשו בשרותים שלהן על בסיס קבוע, נכון? כולנו נחפש מידע בגוגל, נעשה שיעורי בית עם ויקיפדיה, נלון בדירתה הלונדונית של מיסיס סלוקומב, ניסע עם השכן שלנו, שבבוקר הוא דוקטורנט לכימיה ובערב להשלמת הכנסה מסיע במכוניתו אורחים ושבים.
בעוד עשר שנים, הגברת הלונדונית תמשיך להשכיר את דירתה, הדוקטורנטים ימשיכו להסיע זרים, והשף החובב ימשיך לארח סועדים באמצעות אפליקציה ואולי כולם יהיו מרוצים, רק קצת עיייפים יותר, והעתיד הצפוי הוא שמצבם הכלכלי לא ישתנה באופן מהותי. בטחון תעסוקתי לא יהיה להם ופרנסה קבועה ודאי שהפלטפורמות הללו לא מבטיחות. בסך הכל שוק של המון עבודות קטנות והכנסות קטנות כעצמאים, שיחליפו את מקום העבודה הקבוע המסורתי, שהיה מנת חלקו של כל פועל.
מי כן ירוויח מזה? היזמים הגאונים שהגו את המיזמים השיתופיים האלו, ועשירים ומשקיעים שהיה להם מספיק כסף לפזר על מגוון טרנדים לאורך השנים, עד שאחד או שניים מהם הפכו למגמה והחזירו את ההשקעה בגדול. אלו הטייקונים החדשים שמזמנת לנו הכלכלה השיתופית כפי שהיא מוכרת לנו היום.
מודל הכלכלה השיתופית נולד בעקבות מצוקת ההמונים, בגלל השחיקה הכלכלית של מעמד הביניים, בגלל התחושה הכללית שהקפיטליזם בדמותו הנוכחית סוגד לגודל, ובכך חיסל למעשה את התחרות החופשית ואת העסקים הקטנים. הכלכלה הפכה לזירה אכזרית שבה המשחק הולך ומתקצר ומשך החיים הממוצע של מיזם דומה לאורכו של מהלך במשחק פוטבול: קצר, חזק, כואב ומניב אין ספור פרשנויות וניתוחים בדיעבד. הטרנד הזה שהופך למגמה, התכוון להציע לעולם משהו שונה לגמרי. צודק יותר, הוליסטי יותר, שוויוני במידה. בעולם שבו האוכלוסיה גדלה מצד אחד ומקומות עבודה נסגרים מאידך, כך שרק חברות הענק ישרדו, כלכלה שיתופית היא התקווה של כולנו לייצר יחד חברות ענק, שיפעלו באופן צודק, הוליסטי ושיוויוני במידה, ובעיקר לייצר ארגונים שישתפו את קהל המשתמשים שלהם ברווחים. מה נכעס על הטייקונים הישנים דוגמת יצחק תשובה? מה נלין על דייויד זסלב מנכ”ל דיסקברי קומיוניקישנס ששכרו ב-2014 היה 156 מיליון דולר? במה הם שונים ממרק צוקרברג או לארי פייג’ או טראויס קאלאניק שהקים את UBER ושווה היום שלושה מיליארד דולר?
הדבר היחיד שייחשב להצלחה במודל הכלכלה השיתופית, יהיה אם היא תהיה פיטית לכל הצדדים, אם תצליח לייצר ארגונים חזקים ומצליחים, שיאפשרו חלוקה טובה יותר של הנכסים בעולם ויאפשרו ליצור חברה שוויונית יותר וצודקת יותר לטובת כולנו. כל דבר אחר הוא בסך הכל אופנה, ובזה אנחנו ממש חזקים.
כל כך מסכימה. אי השוויון זועק לשמים. ו…מה עושים עם כל כך הרבה כסף??? איך שורפים אותו?