עירית רותם, שותפה שלנו בCo.Co ומעצבת שטיחים מרהיבים, גילתה את קסם הצבעים והמרקמים אחרי שנים של מינימליזם מונוכרומטי, שירה ברויאר פגשה אותה בשוק הפישפשים ביפו, המקום בו היא נטענת בהשראה.
צילום: שירה ברויאר
בכוך קטן במעלה גרם מדרגות בחנות שטיחים מאובקת בשוק הפשפשים ביפו, רוכנת עירית רותם מעל ריבועי טלאים של שטיחים פרסיים ובוחנת את התפרים המאחדים אותם. במרחק סנטימטרים ספורים ממנה מסתובב לו מאוורר קטן המפיץ משב אויר בחלל הדחוס. זה לא המקום הטבעי לרותם, שמורגלת בחללים מעוצבים במינימליזם מונוכרומטי אבל כאן היא מרגישה לגמרי בבית. בחנות השטיחים של מנצור, אותו הכירה עוד בימים בהם היתה שותפה בחנות לחפצי אמנות ‘אומה’. ל’אומה’ שנפתחה בראשית דרכה ב 2006 בחלל ‘בית בנמל’ בנמל תל אביב ומאוחר יותר עברה ליפו, ייבאו רותם ובעלה יחד עם המעצב הגרפי פיליפ בולקיה ורעייתו יעל, חפצים ומוצרי טקסטיל מאפריקה ומהמזרח. רותם פרשה אחרי חמש שנים.
מה את עושה בימים אלה?
” אני קונה שטיחים בשוק הפשפשים ובמזרח ירושלים, עושה קומפוזיציה של צורות וצבעים, מתכננת את החיתוכים ומעבירה אותם למנצור ולעובד שלו תומס כדי שיתפרו מהם שטיח. במקביל, אני לומדת רסטורציה של שטיחים אצל קשישה גרוזינית שהכרתי דרך מנצור. היא אישה מרגשת. שמה יוצא לפניה כמשקמת שטיחים מדופלמת. בעברה היא עבדה באגף לרסטורציה של טכסטיל במוזיאון הלאומי בגיאורגיה. האצבעות שלה התעוותו עם השנים לגמרי לפי צורת העבודה שלה. יש לה כלי עבודה אחד בלבד שנראה כמו רוגטקה מחודדת. לפעמים כשיש לנו הרבה עבודה, היא באה לעזור פה בעבודת הטלאים ויוצא שמנצור, תומס, ג’ניה, זה שמה ואני, יושבים יחד ועובדים. ארבעה אנשים שכל אחד מדבר שפה אחרת וכולנו מסתדרים מצוין ללא מילים ועם המון כבוד”.
צילום: שירה ברויאר
אל החנות של מנצור הגיעה רותם אחרי שהתאהבה בשטיחים שראתה בלובי של מלון ממילא בירושלים. שתי מעצבות פנים איטלקיות נשלחו בזמן ההקמה של המלון ל’אומה’ כדי לרכוש חפצים לאיבזור הלובי. רותם נסעה לחזות בתוצאה לאחר פתיחת המלון וראתה שם שטיחים שהובאו ממילנו שמקורם בהודו, ארוגים בטכניקת צ’לטיקה. טכניקת חיבור טלאים שקיימת זה מאות שנים. “ברגע בו ראיתי את השטיחים, עמדתי מעליהם מוקסמת והתקשרתי מייד למנצור. הוא אמר לי: כפרה, את רוצה ללמוד איך עושים את זה? בואי” מספרת רותם בהלהבות. וכך, בבוקר המחרת, לפני 3 שנים, התייצבה רותם בפתח חנותו של מנצור בשוק והחלה את מסעה לעולם השטיחים.
מה למדת בחיים בכלל ובתקופה האחרונה בפרט?
” ממנצור למדתי הכל על סוגי שטיחים, סוגי אריגה, איך לאבחן גיל של שטיח, ואיך לזהות מה היא עבודת יד לעומת עבודת מכונה, מה זה צבעים טבעיים ואיך משתמשים בצמחים שונים כמו דובדבן וזעפרן כדי להגיע לגוונים הרצויים. כל זה הקסים אותי לגמרי, הקומפוזיציות האינסופיות, מגוון האפשרויות. הרבה שנים קודם לכן, למדתי חינוך והייתי מורה לגיל הרך בבית ספר”.
איפה נולדת וגדלת?
“נולדתי ברמת גן וגדלתי בגבעתיים, היתה לי ילדות של שיעורי פסנתר ובאלט, צופים והרבה חברים. בצבא הייתי מאבחנת פסיכוטכנית ואחרי לימודי החינוך, בגיל 27 נשאתי לאבי רותם שעוסק בדפוס, נולדו לנו שני בנים שהיום הם כבר בני עשרים ועשרים ושלוש”.
מה עיצב אותך?
“סבתי מצד אמי, שהיה לה טעם משובח. היא הביאה מפולין את הטעם האירופאי, הקפידה להתלבש באלגנטיות, רק אצל האחיות אנגלנדר. ומצד שני, סבא שלי מהצד של אבא שלי שנטוע כבר חמישה דורות בארץ, ביפו ובירושלים. הוא היה מזקק ערק בעצמו וכל הטעמים והתבלינים של סבתא שלי מאותו צד, שהמקור שלה בכלל מרוסיה אבל הוא נטמע בתוך הסגנון הים תיכוני, הערבי, שכלל רהיטים דמשקאיים, ריחות וצבעים מקומיים. אמא שלי גדלה עם השילוב הזה של טעם אירופאי ומזרחי מקומי, היא לבשה תכשיטי כסף גדולים ושמלות של משכית וזה עיצב את הבסיס לטעם שלי אבל כשהגעתי לתל אביב בגיל 28 התווסף הפן המעוצב. זה שמודרך ומובל על ידי מעצבי פנים, פרסומאים ואדריכלים. בסביבה שלי היו רבים כאלה, אנשים מעודכנים שמעריצים עיצוב. כך יצא שנשבתי בקסמי המיניזמליזם, התאהבתי במיעוט בפרטים, בקוים ישרים ופונקציונליים, בבהירות, במונוכרומטיות, במראה שהוא נטול קישוטיות, שיש בו צניעות אבל איכות, אני זוכרת את הרגע בו הוזמנתי לראות את הבית של האדריכלית טולה אמיר, זה היה בתחילת שנות ה90 והיה שם משהו בשילוב של המינימליזם יחד עם השטיחים, האמנות והספרים שמאד אהבתי”.
מה הטעם שלך בגדים?
“נערי, פשוט ואיכותי. נוח לי במכנסי סקיני בכחול כהה, חולצה גברית מכותנה משובחת ונעליים שטוחות. אני אוהבת חולצות לבנות, בגדים שחורים ואת כל האפורים. יש לי בארון בגדים מאותו סוג פחות או יותר מ”קום דה גרסון ועד תמי חומסקי”.
צילום: שירה ברויאר
אם את כה מינימליסטית וחובבת מונוכרומטיות איך את מתחברת לעושר הצבעוני של השטיחים?
“אני אוהבת צבע, התמונה הזאת למשל של האשה האפריקאית ממלאת אותי השראה וחוץ מזה יש משהו צנוע בשטיחים שאני עובדת אתם, הם ישנים וטובים, לא מתחנפים, אותנטיים, הם לא מנסים לחקות שום דבר, הם הדבר האמיתי, ואני אוהבת את זה שאני ממחזרת אותם. במקום לתת להם להתפורר אני מחזירה להם את הכבוד שלהם”.
מה למדת על עצמך מאז שאת עובדת כאן בשוק?
“שגם אם אני לא אוהבת משהו אני צריכה להתייחס אליו בכבוד. אני נכנסת בשנה האחרונה להרבה בתים ועובדת עם מעצבי פנים ואדריכלים. חלק מהבתים הם לא לטעמי. פעם, מה שלא היה לטעמי היה נפסל על הסף. היום אני מקבלת את זה שאנשים עושים את הבחירות שלהם וזה ממש בסדר, גם אם זה לא לטעמי”.
blog
קבלי את הבלוג ועוד הפתעות אליך למייל
הרשמי לעדכוניםמשולחנה של המנכ”ל
שנה טובה
המתחזים – סרט הבלהות של CO.CO
דיווח שותפות רבעון ראשון 2022
חדש בחנותלחנות
מכנסיים SANTORINI 25 פחם
₪400₪200מכנסיים SANTORINI 25 שחור
₪400₪200גופיה 24 WILLOW לבן
₪150₪100גופיה 24 WILLOW שוקולד
₪150₪100גופיה 24 WILLOW שחור
₪150₪100קרדיגן ENZO לבן
₪220₪110קרדיגן ENZO אפור
₪220₪110קרדיגן ENZO שחור
₪220₪110