ביום ראשון השבוע ציינו יומולדת שלוש. שכחנו לחגוג אבל אירחנו קבוצה לומדת של יזמים חברתיים לעתיד, וסיימנו את השבוע עם 555 שותפות. אז זה לא שלא עשינו כלום…

ביום ראשון השבוע חגגנו יומולדת שלוש. קמנו ב-3.1.13 וכנראה נהנינו כי לא שמנו לב ואפילו שכחנו להקדיש לעניין פוסט חגיגי בפייסבוק. מה שכן, אירחנו קבוצה לומדת של יזמים חברתיים לעתיד, וסיימנו את השבוע עם 555 שותפות, מתנה נאה ליומולדת. 
באותו שבוע אישרה הכנסת את החוק למימון המונים, שמאפשר לחברות סטארטאפ לגייס עד שלושה מיליון שקל ללא תשקיף. היוזמה מאשרת בינתיים רק גיוס דרך אתרי מימון אינטרנטיים. אתן מבינות בנות? הכסף שהשקעתן פנים אל פנים או אוזן אל אוזן, לא נחשב. הוא לא מספיק טכנולוגי. היוזמה לחוק היא של הרשות לניירות ערך, שמקווה לעורר כך את הבורסה המשמימה, שמזמן הפסיקה להיות זירת השיתוף של הציבור הרחב בהצלחות עתידיות, והפכה למחלבה משוכללת של כספי ציבור לטייקונים בצרות או אופורטוניסטים אחרים.
יומולדת בהחלט מצדיק רגע של הצצה לאחור. מה חשבנו לנו לפני שלוש שנים, כשהעלינו בפניכן לראשונה את הרעיון ההזוי להיות שותפות להקמת חברה בבעלות לקוחותיה?
בעצם הצענו לכן להיות שותפות לסטארטאפ, וכן, לא מעט גבות הורמו בספקנות. סטארטאפ? מיזם? כולה אופנה ובגדים אמרו הציניקנים. 

כן, אם רוצים להקים היום עסק לטווח ארוך צריך לחשוב עליו בצורה מודרנית. סקלבילית. כך שיתיישב באקו סיסטם הרלוונטי (לפעמים אם יש ז’רגון, התוכן מתאים את עצמו). העניין הוא שאף על פי שבתוכנית הממשלתית כולנו אמורים להיות בעתיד הקרוב והרחוק הייטקיסטים מצליחים, שמשגרים ללא הרף סטארטאפים לעולם החיצון, וכל הסימנים מראים שאכן כך יקרה, יכול להיות שזה לא יצלח. יכול להיות שתקרה תקלה קטנה, וחלקנו לא ירצה (חס וחלילה) או לא יוכל (חמסה חמסה) לעבוד בהייטק. צריך להתכונן ולזהות את הסימנים מבעוד מועד. עם כל הכאב שבעניין נצטרך לקבל את העובדה שילדינו, ששיחקו בלגו וזרעו צנוניות בגינה, יגדלו להיות מעצבות מוצר או חקלאיות. הלוואי שבנותינו כולן יחלמו לפתח אפליקציות מדהימות להעברת נתונים, אבל צריך לשים לב גם לאלה שמציירות במחברת שמלות ולאלה שבגיל 12 מנהלות בלוג על איפור.
אבל יש דבר אחד משותף לכולן – יזמיות, הוגות, מעצבות ומשוררות. לכווולנו יש הוצאות. ואת ההוצאות האלה ניתן להפוך להשקעה שתאפשר לקחת חלק במשחק הכלכלי.
החוק למימון המונים מאפשר לקבוצה רחבה של משקיעים זעירי הון להתאגד יחד למימון פרויקט אחד. הוא מייצר הזדמנות גם לפרולטריון להיות שותפים לסיכון ולסיכוי שבהשקעה, מבלי שזו תיחשב לחברה ציבורית ותידרש לשלם הון על מנת לעמוד בדרישות לתשקיף, דו”חות כספיים כפולים ומה לא. החוק הזה יכול לקדם אותנו למימוש הפוטנציאל שבחזון הסטארטאפ ניישן. אחרי הכל, אם כבר כתבו עלינו את הספר, אז לפחות מגיע לנו להיות שחקניות בסרט.
קוראים לזה קפיטליזם משתף. מדברים על זה בעיקר בהקשר של שיתוף העובדים בהצלחה של חברות ההייטק, שיאפשר גם להם ליהנות מפירות האקזיט והצמיחה.
ערב הקמתה של קו.קו סברנו כי המודל העסקי שלנו מציע קפיטליזם משתף שכזה, אבל לאו דווקא עם העובדים אלא עם הלקוחות. דמיינו שנגייס מיידית סכום של שני מיליון שקלים ממאתיים שותפות שישקיעו כ-10,000 שקל כל אחת (במונחי גיוס הון מדובר בסכום זעום). וחשבנו שבתום שלוש שנים החברה תתחיל לחלק רווחים. חשבנו בקטן. בתום שנה אחת כבר איפשרנו הנחה קבועה ושלל הטבות לשותפות, שמגלמות הרבה יותר מדיבידנד ממוצע של חברה ציבורית שעומד על שלושה אחוזים בשנה.
את יומולדת שלוש חגגנו עם המספר המקסים של 555 שותפות שהשקיעו יחד את הסכום, והשנה מתוכננת צמיחה משמעותית, כך שהדיבידנדים יחכו עוד קצת.