הילה רגב, בעלת חרדת-חופשות קלה, לומדת לישון עד מאוחר ולהזמין מהמיני-בר

חמישה ספרים ארזתי למה שהבעל כינה בווצאפ “חופשה מרגיעה בהרי ירושלים”. ואייפד. ומטען. וליתר ביטחון הורדתי גם אפליקציית תשחצים וסודקו, למרות שהפעם האחרונה שמילאתי תשחץ או סודוקו הייתה אי שם בתחילת שנות האלפיים. “בעיקר ננוח, כן?” הציץ הבעל אל אריזת המזוודה המתוחכמת שלי (מתחילים לארוז את הבגדים שהכי אוהבים ולאט לאט זורקים את כל הארון פנימה ומתפללים שהרוכסן ייסגר) “ונדבר. לא צריך כל כך הרבה הסחות דעת”. אבל אני ידעתי בדיוק מה יקרה כשנגיע. הם יודיעו שהטלוויזיה בחדר מקולקלת ואני והוא נצטרך לדבר. צמרמורת.

אני יודעת, אני יודעת. כבר התלוננתי בעבר שאנחנו לא יוצאים לחופשות זוגיות וקוששתי סימפטיה. ייתכן, רק אולי, שגם השארתי את הכתבה הזו פתוחה על המחשב שלו יחד עם הדגשות שיש לי יום הולדת ממש בקרוב. אני חושבת שגם היו שם איומים בפרידה, אבל הכל מעומעמם בשלב זה. מה שחשוב הוא שהבעל הפנים שצריך לארגן חופשה יקרה, מפנקת ואינסטגרמית בהקדם, או שלא יהיה מי שתכבס לו את התחתונים. הבעיה שהבעל שכח עם מי יש לו עסק. כלומר איתי. מתלוננת סדרתית, קנאית אדוקה בחופשות של אחרים, אבל הבחורה שלא ידעה לנוח. או לנפוש. או להרגיש בנוח במעלית כשגבר בן שמונים לבוש חלוק מגבת בלבד מספר בהתלהבות על עיסוי חמשת השמנים שכרגע עבר.

מהרגע הראשון שהגענו למלון הכה-מפואר (איך תדעי שהמלון מפואר? מגישים לך יין בצ’ק אין ומפצירים בך לטעום מהכיבוד ששף הבית הכין) הרגשתי את החרדה מטפסת לי במעלה הגב. זה היה מלון שמוכר את עצמו  כ”חווית ההתנתקות המושלמת מלחצי היום-יום”. אי שם, בשום מקום פינת לאף אחד לא אכפת, כשמסביבך רק הרים, אוויר צלול ואף בית קפה נורמלי לברוח אליו. לעזאזל, אפילו את הגישה למכונית לקחו לנו, במידה שיתחשק איזה חראקירי קטן. “אנחנו מקפידים לא לתת לאדי המפלט של הרכבים לזהם את אווירת הרוגע שהאדריכל התכוון אליה” זמזמה פקידת הקבלה בקול מונוטוני “אבל נסיע אתכם בקולנועית לאוטו מתי שתרצו”. רציתי להגיע לה לאן לדחוף את אווירת הרוגע הזו אבל כל מה שיצא לי זה “מתי הצ’ק אאוט? מתי נפתח חדר האוכל? ואיפה אפשר לקנות במבה?”. ככה אני באווירת רוגע. מתנחמת בקלוריות ריקות.

האמת, במבט לאחור לא היה נורא כל כך. כלומר היה נחמד. אפילו מהנה לפרקים. את הספר הראשון והמצוין שהבאתי סיימתי תוך שעתיים כשאני שוכבת במיטה ומפעילה מזגן כאילו מישהו אחר משלם על זה. משם זרמנו לשנ”צ שישי, הגביע הקדוש של הורים מותשים לאורך הדורות ואז התארגנו במשך שעה לארוחת ערב. שעה! “ככה היינו פעם?” שאלתי את הבעל “ישנצנו ואכלנו ארוחות שישי מול שולחן? אני כבר לא זוכרת. הכל מעורפל”. הוא רק חייך לעצמו את חיוך הבעלים הידוע (“עשיתי משהו טוב! יש סיכוי לסקס יזום!”) וענד עניבה. הורדתי לו אותה. אנחנו במלון ישראלי, לא בפרסומת לפררו רושה. כשלקחנו מנה עיקרית בפעם החמישית – הרי לא יתכן שנפספס את מנת הפרגיות המיוחדת שהשף הכין! – הסכמתי להודות שכל הקטע הזה של מלון, חופשה, והבטחה למסאז’ היא די מתקבלת על הדעת כקונספט חוויתי. כלומר זה די נחמד. להתעורר ביקיצה טבעית בלי שאף תינוקת בועטת לך באוזן והמצעים לא מריחים מפיפי. אני יכולה להתרגל לזה. נכון, היה עדיף לקום עצמונית קצת אחרי שש חמישים ושתיים. אבל היי בעל, שיכנעת אותי. כיף פה. תן לי שבוע ותראה אותי מתעוררת אפילו בתשע. “שבוע?” הבעל נחנק קלות. “את יודעת כמה עולים פה יומיים?”

גם לך יש חרדת חופשות? הנה שש עצות שוות:

1. חוק עשר הדקות –  הקציבי לעצמך עשר דקות בלבד לתלונות בפני מי שטרח, הזמין ושילם על כל החופשה הזו. את יכולה להמשיך להתמרמר בלב ולעלות סטטוסים נרגנים בפייסבוק, שחלילה לא יחשבו שאת נהנית, אבל זה לא מגיע לצד השני.

2. הפיגי את המתח בעזרת קניות – לא, לא בחנות של המלון. מה את משוגעת? עשירה? במקום זה אפשר להטריף את שירות החדרים ולבקש סבון, ליפה, צמר גפן וערכת תפירה מהודרת. כשתגיעי הביתה, עם ערמה של מיני סבונים בריח הדרים, כבר תשנאי את עצמך.

3. ערכי תצפיות ארכיאולוגיות – כל הזוגות סביב הבריכה דומים זה לזה, אלו רק המריבות הסמויות שלהם שיותר טובות מכל ערוץ VOD בתשלום. אין כמו פאסיב אגרסיב של אנשים אחרים כדי להעריך את מה שיש לך בבית.

4. העמידי פנים שאת מישהי אחרת – בבית את פדלאה שאוספת פלאיירים של מכוני פילאטיס? במלון את בר רפאלי בחודש שמיני! חוג ספינינג! חוג יוגה! התעמלות בבריכה! כל מה שיאפשר לך להדגיש את נעורייך מול חמשת הקשישות הנוספות שנרשמו לאירובי מדרגה.

5. התחילי לכתוב את התזה שלך – כותרת משנה “קינוחי פרווה במלונות חמישה כוכבים בישראל – אופציות, התפשרויות ומה אהבתי במיוחד”. מדובר בתחום מחקר נפיץ ומסקרן שבוודאי יכה הדים בקהילה האקדמית העולמית. בצעי מחקר כמותי ואיכותני. אל תצאי מחדר האוכל עד שלא טעמת את הכל. את מחויבת לקהל הקוראים שלך.

6. תשתכרי – איך שהוא, הכל יותר כיף ככה.

מה ארזתי לחופשה? הכל. אבל מה לבשתי בחופשה? שאלה מצוינת:

ז’קט ורמונט אפור. במקום שבו כולם מסתובבים בחלוקים, היי את עם החלוק האלגנטי, שמלת קולצ’ר קלאב – גם לארוחת ערב, גם לנוח ליד הבריכה וכפכפי טרייבקה. האם יש משהו שצועק יותר חופשה?

רוצה לבחור את הקולקציה הבאה?