היי שגרה של פעם.

איפה את?

מרגישה שלקחו לי אותך לפני שהספקנו להפרד.

יש אנשים שרק רוצים לנוח. ואני מודה שמדי פעם זה צץ לי.

אבל אני אדם של עשייה ולכן השגרה שלי היתה מלאת עשייה. בכל זאת הכינוי שלי זה טורבו.

פגישות עם אנשים, עבודה דינמית, אתגרים יומיומיים, צוות, לקוחות, משפחה, הרצאות, ספורט, מיטאפים. You name it.

את ימי ההסגר התחלתי לפני שיצאו הודעות רשמיות. התחלתי לראות איך מספר החולים עולה ויש סיכוי ש״אתקל״ באחד והחלטתי להשאר בבית.

אני רגילה לעבוד מהבית אז העברתי את כל הפגישות לזום אבל אני אדם של אנשים והרגשתי שהמרחק קשה לי. 
הפסקתי ללכת לסבתא, להורים, ולאחים. וזה הכי חסר לי. היום אני נחלמת על העסק שלי ושל בעלי. שנינו עצמאיים עם שלושה ילדים וכעת צריך לראות איך ממשיכים להתקיים במציאות הזויה. העברתי את ההרצאות לאונליין, עשיתי שינויים הכרחיים כדי להמשיך, אני פה לצד הלקוחות שלי ביחד עם הצוות, והתחלתי להתאמן מהבית. אז אני מוצאת רגעים של הודייה, מחליטה שאני נשארת אופטימית ומצמצמת חדשות ואנרגיות שליליות סביבי. ובעיקר אימצתי את השיר של ריטה ואני ״חיה לי מיום ליום, מפזרת את ימי ברוח״.