במוסד אקדמאי מכובד התקיים דיון עמוק בנושא הארכת פרק הזמן המקובל להגשה לקביעות, של חוקרות בכירות. מכיוון שרובן יולדות בתקופה זו, ותינוק חדש מסיח מעט את הדעת יש לאפשר לחוקרות לבצע את מחקרן באופן שיאפשר להן למקסם את סיכוייהן לקבל משרה קבועה. בדיון הציעה ההנהלה להאריך את פרק הזמן המקובל למי שתרצה בכך, בשנה אחת על כל ילד שנולד לחוקרת במהלך התקופה. ראשי האגפים דנו בהשלכות, הביולוגית הסבירה את התרומה שתהיה לכך בפן הנסיוני, הפיזיקאי הסכים על הצורך, ואילו המתמטיקאי שאל: האם זה אומר שעל לידת תאומים תוארך התקופה בשתי שנים?

אם בוחנים את תרבות המחירים שהתקבעה בשנים האחרונות, כנראה שכולנו מתמטיקאים. צרכני האופנה, פאשיניסטיות, אנשי שיווק מיומנים, כולנו פועלים לפי נוסחאות חשבונאיות פשטניות. אלא שאני, אחרי שנים של לימוד אינטנסיבי של יסודות החשבון ומחקר מעשי מעמיק באמצעות קניות אין קץ ובהייה חושקת בחלונות ראווה, סוף סוף באה לי ההארה. ניסחתי עקרון מתמטי חדש שמסביר למה עשרת אלפים יותר גדול מעשרת אלפים, או במספרים (בנות, לא להירדם שם מאחורה! זה חשוב!):

100X100 > (10X300)+(20X150)+(40X100)

הנוסחה שלפנינו מתארת את מחזור החיים של הטי שירט בטבע. נציג את זה כשאלה לבגרות:

ראיתן טי שירט מ-ה-מממממת בתחילת העונה. המותג ייצר ממנה נגיד 100 יחידות ובתום העונה הוא קיבל תמורתן סך הכל 10,000 ש”ח.

א. בכמה נמכרה כל יחידת חולצה מהמממממת?
ב. מה הרוויח המותג?

לסעיף א’ יש כמובן שלוש תשובות:

חלק א’ במשוואה מראה כי בתחילת העונה החולצה עלתה 300 ש”ח ורק 10 פראייריות שחייבות תמיד להיות ראשונות שילמו על החולצה את המחיר המטורף הזה.

חלק ב’ מסביר שכעבור חודשיים המותג היה חייב להזיז את המכירות כי כולם יצאו בסופעונה, מחסן המלאי התפוצץ מרוב שמעטס, ולכן ירד המחיר ב 50% מה שגרם לעוד 20 קונות להיכנע ולרכוש את הטי שירט ב 150 ש”ח.

חלק ג’ מציג את נצחון הצרכנית העיקשת. עליה לא יעבדו. היא יודעת שבסוף המחירים ירדו ב 70% והיא עשתה קניה מה-זה-שווה. במקום לשלם 300 ש”ח היא שילמה רק 100!!! (נכון, השחור נגמר אבל סגול כהה זה דומה בלילה, ומידה M לא נשאר אבל אחרי הדיאטה שהיא מתכננת להוריד 15 קילו בחודש, היא תיראה נפלא במידה XS).

התשובה לסעיף ב’ היא מורכבת. אילו הצרכנים והמותגים היו מתקשרים ביניהם בהגינות, בשקיפות, בתבונה, הם היו מחליטים לוותר על המשחק הזה ולשמור עליו באמת לסליקת המלאי העודף שייצרו. אילו היו מתקשרים בפתיחות היה צריך לסלוק הרבה פחות ולייצר הרבה פחות. והכי יפה? שאם היו שני הצדדים מחילים על עצמם עקרונות צרכניים חדשים המוצרים היו עולים פחות גם ליצרנים וגם ללקוחות. אבל הסיבה שבגללה עשרת אלפים יותר גדול מעשרת אלפים, מתייחסת לתרומה המשמעותית ביותר ליחסי צרכן יצרן: אמינות, אמון, הבנה, בטחון, נכונות לפעול יחד ולפעמים, כשנחוץ, גם סליחה. ולטווח ארוך – התרומה הזו לא תסולא בפז.