הילה רגב קראה את רב המכר “סוד הסדר היפני”, הזדעזעה והחליטה להישאר מבולגנת. כלומר, מבולגנת עם ארון מאורגן, כי בכל זאת, צריך לדעת איפה להשקיע את האנרגיות שלך.

“אני אדם חלש” אני חושבת לעצמי  “קלה להשפעה, מחויבת לרצות, לא מקורית. מה היית צריכה את השיט הזה עכשיו”. השיט הזה הוא לקרוא את “סוד הקסם היפני – איך להיפטר מהבלגן בבית ולתמיד” ליישם את השיטה על החיים המבולגנים שלי. מילא ליישם, אבל הייתי צריכה גם לכתוב על זה לשבועון לאישה ולהישבע בשמה של הכותבת, גורו-הסדר החדשה מארי קונדו, שאין עוד מלבדה. “סוד הקסם” שזכה למתקפת יח”צ משומנת שלא הותירה גוף תקשורת ללא התייחסות ראויה, הוא ספר ממכר. קונדו מבטיחה עור פנים צח, זוגיות מושלמת ובית הרמוני אם רק נמלא באדיקות אחרי משנתה ונזרוק את כל מה שקנינו אי פעם. אז תנו לי לעשות פה שירות קטן לציבור, לחסוך מכן גם את קניית הספר וגם רשמיי שפורטו באריכות בשבועון – זה לא עובד. הבית עדיין מבולגן. מדף קופסאות הפלסטיק מאיים להתמוטט. קונדו אולי מסוגלת להיכנס לבתים של זרים ולהזדעזע תמורת המון כסף מהמצב הקיים (אני מוכנה לעשות את זה בחינם. תתקשרו!) אבל אנשים רגילים אוהבים להיות מוקפים בחפצים חסרי ערך. בצלחות יפות שמצטלמות לאינסטגרם, אבל אין להן אף שימוש פרקטי אחר או נעליים שהוצאת עליהן הון קטן בניו יורק לפני עשור, אבל בחיים לא נעלת. כאלה אנחנו, סנטימנטליות.

אבל רגע-רגע, הספר לא עזר לך בכלום? שנתיים בראש רשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס, מכתבי תודה באתר של קונדו, קבוצת פייסבוק ישראלית שנשבעת בכוח זריקת החפצים ועלייך – כלום? את אמיתית? אז לא. הוא השפיע קצת. זרקתי נעליים שלא נעלתי. צמצמתי פלאים את ספריית הספרים שלי ואפילו מכרתי לאוזן השלישית דיסקים שקניתי באדיקות בניינטיז. ותנו לי להגיד לכן, לא משלמים הרבה על דיסקים בימינו. קונדו היא קשקשנית לא קטנה (“הגידו תודה לחפצים שהשתמשתם בהם ושחררו אותם לחופשי” כמנטרה אישית) אבל היא כן הצליחה לעזור לי בתחום אחד וכושל בחיי- היא עזרה לי להבין כמה בגדים נוראיים יש לי בארון ואיך העומס הוויזואלי מונע ממני להתלבש כמו שאני רוצה. כלומר להתלבש כמו בחורה רזה, גבוהה וצעירה יותר. כל מיני חולצות טי ממורטטות שקיבלתי בהפקות, ג’ינסים שלא החמיאו לאף אחת עוד בשלב הייצור וחצאית מיני מעור דמוי פלסטיק, הובלו לפח הזבל למטה כדי להירמס על ידי ההומלסית המוזרה שבשדרה. אז אם אתן רואות אישה בת שישים עם חצאית פלסטיק וחולצה שכתוב עליה spring forever, זה שלי.

כאדם פילנתרופי ומעניק (שקר גס) אני חשה שמחובתי לחלוק איתכן את המסקנות מהאירוע שלנצח ייזכר בתור “ניקוי ארון פסח, אביב 2016”. אל”ף – כי אתן לא תקראו את הספר של קונדו. הוא משעמם רצח. בי”ת – למה לעבור את כל התהליך המפרך הזה כשאני מציעה לכן חמישה קיצורי דרך? אז תסתכלי על הארון שלך, תסכלי עליי ובואי נרוקן אותו ביחד.

1. יש דבר כזה פריטים זולים מדי
פעם שאלתי את בר רפאלי בראיון מה הפריט הכי זול שיש לה בארון והיא ענתה “חולצת טי מגניבה שקניתי בניו יורק בחמש דולר. אני חורשת עליה”. האמנתי לה. לרפאלי יש נטייה להתאהב ולייצג רשתות לואו קוסט ועדיין להיראות מיליון דולר, אבל היי. היא בר רפאלי. שימי עליה סדין מוכתם והיא עדיין תראה נפלא. אנחנו, בנות התמותה, צריכות להעיף במיידי את כל החולצות שהצבע שלהן השתנה אחרי הכביסה, שהצורה שלהן לא ברורה ויש עליהן כתמים צהובים שאת חושבת שאף אחד לא רואה. אז רואים.

פיצוי נפשי: להעדיף חולצות באיכות טובה, מחומרים טבעיים ובמחיר שלא מרמז על עבדות ילדים. עכשיו זה אפילו נהפך לטרנד צרכני.

2. את לא השמלה שקנית לפני עשור.
הפעם הראשונה שהייתי בניו יורק הייתה ב-2006. הגעתי עם 2500 דולר לבזבוזים, חזרתי עם מינוס. רוב השופינג, עצוב לי להודות היה בחנות האאוטלט של פוראבר 21. וסליחה, היה גם הסייל בקלאב מונקו. שמלת קרוז יפיפייה במידה 36 שעלתה 20$ ונשבעתי שאוותר על כל הבייגל והקרואסון בעולם כדי להיכנס אליה. היא עדיין תלויה לי בארון. עם הטיקט. מישהי רוצה איסוף מצפון תל אביב?

פיצוי נפשי: שמלה חדשה לחג, במידה שהגיוני להיכנס אליה גם אחרי שלוש עוגיות קוקוס ושתיים בוטנים.

3. תחתוני מחזור מכבידים על הנשמה
אני מצטערת להודות שאני הייתי מהמטומטמות האלו שקנו את תחתוני הרשת החד פעמים לאחרי הלידה, כי זה היה נשמע לי הגיוני. גם היה נשמע לי הגיוני שהמרדימה מאחרת אז אפשר ללדת פה בלי אפידורל וכן, איזה כיף פה. אז תנו לי לעשות לכן ספוילר – תחתוני רשת זה מפגר, ללדת בלי אפידורל זה דבילי. וגם לשמור בצד תחתוני מחזור עלובים ומתפוררים שמבאסים את הנשמה וחזיות זולות מהשוק שדוקרות אותך כשאת מתכופפת. בלי להישמע פה יותר מדי “לאישה” אבל אם את במחזור וגם ככה סובלת ושונאת את כל העולם, לפחות שיהיו לך תחתונים נורמליים להתנחם בהם.

פיצוי נפשי: 100% כותנה, עם הדפסים כיפים וגזרה מחמיאה. אני אישית ממליצה על הקולקציה של אריה באמריקן איגל, אבל תמצאו מה שנוח לכן.

4. ג’ינסים שמעליבים את הגזרה שלך
שלום, קוראים לי הילה ואני נמוכה מדי כדי ללבוש ג’ינס בויפרנד. זה לא ימנע ממני לקנות אחת לחודש ג’ינס בגזרה הזו ולשכנע את עצמי שזה בסדר. זה אמור לשבת ככה וזה בכלל לא משמין. אני וג’יזל, תאומות סטייל לנצח. האמת, גם ג’ינסים שמתרחבים למטה לא כל כך מחמיאים לי, והג’ינסים המוזרים שנגמרים באיזור הירך בכלל מורידים לי סנטימטרים בכיף. אז עם מה נשארנו? סקיני. סקיני לנצח.

פיצוי נפשי: לקנות סקיני עם לייקרה ולשכנע את עצמך שזה לא לרמות. כולן עושות ככה.

5. זיהוי מגמות והשלמה עם הארון הפנימי שלך.
יש לי בארון חולצות טי אפורות, לבנות וכחולות בכפולות של עשר. יש כמה חולצות פסים מהתקופה ששיכנעתי את עצמי שאני שלי גרוס ושתי חולצות משי וינטג’ שאמא של אחד האקסים העבירה לי בשושו. זה הטעם שלי. לא בוהו-שיק, לא גופיות ספורט (בלעעע), לא פייטים ולא מחשופים. אז למה אני ממשיכה לקנות אותן? באמת מארי, לפעמים אני גם לא מבינה את עצמי.

פיצוי נפשי: להפסיק לקנות פריטים שנראים יפים על בנות אחרות ולדבוק במה שאת אוהבת. מה זה? עוד חולצת טי אפורה כמו החמש עשרה שיש לי בארון עכשיו? קניתי!

הפיצוי מתחיל כאן ג’ינס סקיני שיושב בדיוק כמו שצריך, חולצה שחורה שמתאימה לאופי ושמלת רובי שחורה