וולנים הם סממן אופנה נשי קלאסי שמוקם אסוציאטיבית אי שם בשנות החמישים. כמעט כמו צבע ורוד. אלא שלקישוטי הבד המכווץ הללו יש הסטוריה מתעתעת ולא תמיד הם נחשבו לסמל מובהק של נשיות. למעשה, בתחילת דרכם, נהגו להתהדר בהם אצילים ומהפכנים כאחד – משני המינים.

תיעוד ראשון של המסתלסלים האלו נמצא במאה ה 16 בספרד, כשהחיילים, שנהגו להתלבש בשכבות, נהגו למשוך את קצות שרוולי החולצהכך שיציצו מבעד לשרוולי המדים, והסתייעו בשרוך כיווץ שאיפשר להדגיש את הקפלונים המבצבצים באופנתיות. באנגליה האליזבתנית אימצו נשים וגברים כאחד, את הקפלונים הללו בדמות צווארון קשיח, מעומלן ולא נוח ללבישה, אך בעל מראה אצילי וסמכותי. בשיאם התהדרו הצווארונים הללו במוטת כנפיים כה רחבה שהיה צורך לתמוך אותם בחוט מתכת, ואפילו המציאו לכבודם מגהץ פחמים מיוחד שיאפשר לגהץ את הקפלונים באופן מקצועי כך שישמרו במיטבם.

במאה ה 18 הפכו הצווארונים הנוקשים והשרוולים הנפוחים לרכים ורומנטיים יותר, ואומצו בחדווה הן על ידי גברים והן על ידי נשים. הפריט הפופולארי ביותר היה חולצת הפשתן הגברית. אלו נלבשו עם הז’אבו – תוספת מגונדרת של בד הנכרך סביב הצוואר, ומעוטר במקבצות טקסטיליות שתפקידן להסתיר את פתח החולצה ולהצניע את החזה הגברי המבצבץ מתחתיה. הצירוף הפך לטרנד האופנתי הלוהט של הגברים. בין אם השתנו אורכי השמלות או גזרות המכנסיים – הז’אבו, אותו אביזר טקסטילי מתנפנף ומעוטר וולנים, הצליח להישאר רלואנטי ולצלוח את שינויי האופנה לאורך השנים.

בתחילת המאה ה 19 הגיעה הפופולריות של הוולנים הגבריים לשיאם כשמראה הטרנדי דאנדי כבש את גברי העולם המערבי. הגל המגונדר שכך במהרה ובסוף המאה ה 19 החליפו חולצות מחוייטות עם צווארון נקי ופשוט את הז’אבו הפרוע, לשמחת המשתמשים והמעצבים כאחד.

הוולנים נדחקו אל מחוץ לאופנת הגברים, אך תקעו דגל נצח במעוזי העיצוב והטעם דאז, והפכו לסמל מובהק של נשיות. לאחר מלה”ע השניה, השיק כריסטיאן דיור את המראה החדש, שבניגוד למראה הצנוע והדל שהיה אילוץ של שנות הדחק, הקו האופנתי החדשני התאפיין בגזרות עשירות, נפחיות ועמוסות בד וצבע. הוולנים היוו השראה לפפלום – אותו קו מותן הדוק אליו מחוברת חצאית בד בכיווצים קטנים וצפופים שמטרתם לייצר את הנפח הרצוי וגלי הבד הרכים האופייניים כל כך.

לאורך השנים עלתה קרנם האופנתית של המסולסלים האלו וירדה בשוך הגל. בשנתיים האחרונות חזרו הוולנים לככב והפעם במראה מתוחכם, נקי, ועדין. תמצאו אותם מעטרים את אימרת השמלה, קצות השרוולים או לאורך התפרים. נראה שאחרי מאות שנים של סלסלת, הפרשנות החדשה הזו היא התקווה של הוולן להיכנס למיינסטרים של העיצוב והשיק, ולהישאר בו.