הניויורק טיימס בישר בשבוע שעבר על השקת מגזין ווג יוצא דופן. הווג האיטלקי החליט לוותר לחודש אחד על התמונות. למה?

מהו מגזין אופנה ללא צילומי אופנה מרהיבים? בלי אותן תמונות דוגמנות מלאות גלאם, שצולמו באזורים זוהרים והופקו על ידי צבא קטן של דוגמניות, סוכנים, מעצבי שיער, מאפרים, סטייליסטים, עורכים ועוזרים?  

גליון ווג האיטלקי של חודש ינואר, יצא השבוע והוא נטול תמונות. העורך הראשי, עמנואל פארנטי החליט להשמיט את התמונות מהמהדורה החודשית על מנת להפוך את המגזין ידידותי יותר לסביבה. במכתב לקוראים תיאר העורך מה נחוץ על מנת למלא בצילומים מקוריים גליון אחד:
בסך הכל מעורבים בהפקת הגליון כמאה וחמישים אנשים
כעשרים טיסות
תריסר נסיעות רכבת
ארבעים מכוניות בהיכון לנסיעה
שישים משלוחים בינלאומיים
תאורה מקצועית כבדה שפועלת לפחות עשר שעות ללא הפסקה
חשמל שמופק בחלקו על ידי גנרטורים המונעים בבנזין
פסולת מזון משירותי ההסעדה
אריזות פלסטיק לעטוף את הבגדים
חשמל להטענת טלפונים, מצלמות  ועוד ועוד

המהלך בא בעקבות התחייבותם של עורך ווג איטליה ו 25 עורכי ווג הבינלאומיים האחרים לסייע  “לשמור על כדור הארץ שלנו לדורות הבאים” ולהתנהג בכבוד “לסביבתנו הטבעית”.

המהלך זיכה את העיתון בחשיפה גדולה ובראיון שנתן העורך הראשי לניו יורק טיימס, הסביר שאין די בדיבורים וחשוב לתת תוקף מעשי להצהרות תעשיית האופנה על המעבר החיוני לאופנה בת קיימא.

העורך פארנטי החליט להחליף את הצילומים באיורים. לצורך כך שכר אומנים וביקש מהם לאייר את הבגדים ולבטא את עמדתם.

גליון ינואר הופק בשמונה כריכות שונות, כולן עם דגם של גוצ’י באיור של שמונה אומנים בסגנונות שונים, וכולם כוללים ביטוי יחיד: “לא נדרשו הפקות צילום לצורך הכנת גיליון זה”.

הכריכה של האומן האמריקני יליד מוזמביק, קאסי נמודה, שאייר את הדוגמנית אמבר כריסטל זארזואלה יושבת ובוכה. סמוך לראשה ניתן לראות יתוש נוטף דם, שעל פי פרשנות המגזין מייצג את ההתחממות הגלובלית.

ווג האיטלקי ידוע בהיותו מגזין אופנה המעורב בנושאים חברתיים, עוד מימיה של העורכת האגדית פרנקה סוזאני, עליה כתבנו בעבר. מאז השתלט על המגזין בעקבות מותה של הגב ‘סוזאני בשנת 2016, המשיך עמנואלה פארנטי את המסורת אך נראה שהגליון המאוייר של ינואר הוא ככל הנראה הנועז ביותר לטעמו.

כך או כך, ברור שמדובר במחווה סמלית ולא בשינוי לטווח הארוך שישפיע בפועל על טביעת הרגל הפחמנית של תעשיית האופנה וייצור המגזינים, כפי שמודה גם העורך הראשי של המגזין. 

“אני חושב שהדרך הכי כנה להתמודד עם בעיה מתחילה בלהודות בקיומה” הוא אמר כשהוא מתייחס להוצאות הסביבה שציין במכתבו לקוראים. “זו הייתה הדרך שלנו לומר שאנחנו יודעים שאנחנו חלק מעסק שרחוק מלהיות בר-קיימא”.

צעד נוסף שמתכנן המגזין לשנת 2020 הוא להתחיל להשתמש בעטיפות פלסטיק הניתנות למיחזור במקום אלו הנמצאות בשימוש כיום.  

נראה שאפילו המגזין החדשני שידע בעבר להניף דגלים ולנקוט בצעדים פרובוקטיביים על מנת להסב את תשומת ליבנו לעוולות שיש לתקן, נפל לקלישאות.

תעשיית האופנה לא זקוקה לגישת הכל או לא כלום כמו להפסיק לצלם או להפסיק לקנות. היא גם לא זקוקה לעוד פתרונות איזוטריים של מיחדוש בגדים, בדים, חוטים או פיתוח חומרי גלם ממוחזרים. אין לה זמן לזה. התעשייה חייבת לגעת בלב הכואב של הבעיה – הייצור העודף!

ענף האופנה צריך פשוט לייצר פחות בגדים. ואת זה אפשר לעשות רק בפיתוח של שיטות צרכנות חדשניות, ובשיתוף עם הלקוחות.