השמלה המנצחת לליל הסדר // זכות הבחירה שלך

כשליל הסדר ניצב מעבר לפינה, כשבאמתחתו ארסנל ההערות המשפחתיות שהצטברו בחצי השנה האחרונה, מאז ראש השנה, מוצאת את עצמה יעל רוזנולד-יניב ניצבת מול ערמות של בגדים ומקנאה בקוקו שאנל, בקרין גורן ובצמד ילדיה, שיכולים כולם לצעוק “אתם לא קובעים עליי!“

אם הייתי צריכה לאפיין את העידן בו נמצאת האימהות שלי, הייתי אומרת שאני בהחלט בתקופת ה”את לא קובעת עליי!”. אני אמנם ממלמלת לעצמי מנטרות של סמכות הורית וגבולות ועוד ועוד, אבל בסופו של דבר, אני מסתכלת על כל אחד מהאנשים הקטנים האלה, שחצו ממש לאחרונה את קו המטר וקצת, ואומרת לעצמי “ת’כלס”.

***

אי שם בשנות ה-20 של המאה ה-20, עת העולם עדיין ליקק את פצעי מלחמת העולם הראשונה, ונשים החלו להבין שגם הן בעלות זכויות, קמה אחת, גבריאל קוקו שאנל, ובמחי שמלה שחורה קטנה, העיפה את כל עינויי המותניים והמחוכים לכל הרוחות. כן, הקרקע הייתה בשלה, והסופרג’יסטיות כבר היו נכונות אלי קרב (בין אם על זכויות הצבעה ובין אם על זכויות לבישת מכנסיים, מה שיבוא קודם), והמהפכה התעשייתית שקרתה עוד קודם הפכה את כל הבדים לזולים יותר ואת האופנה לנגישה יותר.

ובכל זאת, גבריאל שאנל, בחורה ממעמד חברתי נמוך, יתומה שגדלה להיות זמרת ברים, הייתה בזמן הנכון ובמקום הנכון כדי להצליח להתברג בין היפים והנכונים (משמע, העשירים) ולהציע לעולם את העושר הכי גדול בו בורכה – הסגנון שלה. מחולצת פסים ועד שמלה שחורה קטנה, על כל אלו חתומה שאנל.

ובימינו, כמות המצטטים את קוקו שאנל שווה בערך לכמות המצטטים את אלברט איינשטיין.

***

קפיצת זמן קטנה להווה העכשווי. מה עשתה כבר קרין גורן שהיה נורא כל כך, שהקים זעקת רשת גדולה כזו וכמויות של ניתוחי סטייל וגזרה, משל היו כולם דורין-אטיאסיות-מדופלמות?

לפני מספר ימים הוצגה תוכנית הבכורה של הגרסה הישראלית לתוכנית הבריטית “בייק אוף”. גורן הייתה בין השופטים. כמו כן, היא לבשה בגדים שזעקו “א ת ם ל א ק ו ב ע י ם ע ל י י!!“*
* כלומר, לא מה שמקובל ללבוש כאשר את במידה שעולה על 40, בפריים-טיים.

***

הבגדים שלבשה קרין גורן מתכתבים דווקא עם הקולות העולים ממסלולי התצוגות.

המסר הוא – הי, את אישה ויש לך מותניים! הציגי את נשיותך בגאווה לעולם.

המעצבים מתרפקים שוב על וינטג’, ומשתעשעים עם מחוכים ועם יצירת גזרות מדגישות-מותן, והנוסטלגיה מדיפה ניחוחות של עשורים שבהם החיים היו פשוטים ואופטימיים יותר, ולסרבלים כתומים לא היו קונוטציות נוראיות כל כך.

יכול להיות שמדובר בפועל יוצא של עליית המפלגות השמרניות בעולם, יכול להיות שזו המחאה הציבורית הדוחקת את עולם האופנה להציג מודל נשי שונה מזה השדוף שהוצג עד כה (לווית גזרת הסקיני תצא מרחוב המידות הטובות 34), ויכול להיות שזו איזו רקיעת רגל אנטי-פמינסטית.

על כל פנים, זכות הבחירה במודל הנשי שמתאים לכל אחת הופכת להיות קלה ומגוונת הרבה יותר.

***

כל ההקדמה הזו נועדה בעצם לסייע בהחלטה הרת הגורל לגבי שמלה מתאימה לליל הסדר.

לא רבים יודעים, אבל “ליל הסדר” נקרא כך משום שכאשר תחזרי הביתה אחרי ארוחה מרובת-משתתפים, הלומת כמויות מזון ויין, תצטרכי להעביר את שארית הלילה בסידור תכולת הארון השפוכה שלך בחזרה.

המטרה: לפתור את חידת ההגיון – איזו שמלה ללבוש, על מנת להרגיש כמה שיותר בנוח, ולקבל כמה שפחות הערות ודיאלוגים מעצבנים מעל מרור טבול בחרוסת (“כזית! ברור שכזית”).

הערת הסוגריים: אם את משננת לעצמך “הם לא קובעים עליי!!” את מגלה שהמשימה פשוטה הרבה יותר.

השמלה: שמלת “Weekend”

ההערות שלא תשמעי: “למה כזה חשוף?”; “כשאני הייתי צעירה, לאישה היה כבוד לעצמה”; “הא! לדודה יש חזיית תחרה!” “לא חם לך?” “לא קר לך?” “תמשכי את זה כשאת יושבת” “המממ, בטוחה שאת רוצה עוד קניידלעך במרק? זה די משמין, את יודעת”

השמלה: שמלת ג’ינס “Weekend”

ההערות שלא תשמעי: “למה את תמיד בשחור?” “למה לבשת שרוול ארוך בחום הזה?” “למה את לא מראה את הרגליים היפות שלך קצת?” “את בטוחה שאת רוצה עוד עוגיית קוקוס? זה שזה כשר לפסח לא אומר שאין בזה קלוריות”