אי השיוויון נבחר על ידי 1000 הכלכלנים המובילים כאיום הכבד ביותר לעשור הבא כך פורסם בדה מארקר לקראת ועידת דאבוס. השאלה מה עושים עם זה. יש להניח שאותם הוגים שמרוויחים שכר לא נמוך אם יותר לנחש, יושבים לנסח תוכניות עבודה ארוכות דפים שממשלות ידונו עליהן בכובד ראש, יועצים יתנו עליהן את דעתם עתירת התקציב, ובתום ימים רבים ומיליונים רבים עוד יותר יצאו בהמלצות לממשלות המערב שייושמו באותה נחישות ואומץ כמו דו”ח טרכטנברג. האשמים הם כמובן העניים. אם הם לא היו מרוויחים כל כך מעט, הפער לא היה כל כך גדול.

שנים של חינוך לקריירה וצבירת הון ותמריצים לעלות עשירון לא נשאו פרי, העניים לא מדביקים את הקצב ונשארים עניים. והעשירים שבטובם השכילו ליישם את השיטה, מתרחקים מהם יותר ויותר. כך שעתה, נראה שהאיום נוחת על שולחנם של האחרונים ושהפתרון לאי השיוויון נמצא בידיים של העשירים ובעלי ההון. הם כמובן היו יכולים להחליט שהם מפחיתים את שכרם, מפזרים את הונם, מגבילים את פערי השכר בארגון, אבל זה כנראה לא יקרה. אבא שלי הציניקן תמיד אומר שאף אחד לא מתלונן על זה שהוא טיפש מדי. אני חושבת שאף אחד גם לא מתלונן שהוא עשיר מדי. לך תשכנע מישהו שמרוויח שכר של 100,000 ש”ח לחודש שהוא יכול להסתפק בחצי מזה. הוא הרי יכנס להתקף חרדה שלא יהיה לו איך לשלם את השוקו והדירה השלישית לבן השני. אז השבוע, בעיצומו של האיום הגלובאלי, פתחנו את המיזם החברתי שלנו שמציע לציבור להיות שותף בחברה שבה מלכתחילה האג’נדה מקדשת שיוויוניות מידתית. פערי שכר של מכפיל עשר בין המשכורת הנמוכה לגבוהה. בשלב זה אנחנו קצת מתקשות ליישם את זה כי העובדת היחידה בחברה שתקבל שכר תהיה המוציאה ומוכרת בחנות, כך שיש פער עצום עם היזמים והמנהלים בחברה שירוויחו גרוש ורבע (אבל קפה בחינם!) לא נותר לנו אלא להתאמץ ולעשות כמיטב יכולתנו, ומקווים שבתום השנה נשלים את גיוס השותפות ונוכל להדביק את הפער. בינתיים זה מאוד מרגש, באים לבקר אותנו, מתפעלים מהקולקציה ונעימות המקום ושרק ייגמר כבר הגשם ככה תוכלו לבוא גם.