שירה ברויאר מאוררת את הדעות הקדומות ובוחנת מחדש את היחסים עם המנומרים לקראת החורף.

באופן אישי הדפסים מנומרים הם לא כוס התה שלי. היתה לי אפיזודה מנומרת קצרה  בערך בגיל 20, קונטרת נעורים לשילטון הטעם הטוב ללא עוררין ששרר בבית הגידול שלי, בו הדפסים מנומרים היו סמל לטעם רע.

בהפוך על הפוך, חשבתי אז, שזה דווקא מדליק. ובאמת, מה רע בלאורר קצת את התפיסות המקובלות ולהנות מגילטי פלז’ר בלתי מזיק? אחרי הכל,  בשנים המעצבות,  נצרבו לי בתודעה, דימויי אופנת שנות השישים והשבעים.  

זוהרים ודקדנטיים. אקזוטיים וחושניים כמו שהשתקפו דרך עולמה של דיאנה ורילאנד, העורכת האגדית של ה״הארפר׳ז באזאר״ וה״ווג״ שהצהירה תמיד ש”מעולם לא פגשתי בהדפס נמר שלא אהבתי”. 

ג’קי קנדי במעיל פרווה מנומר, ליז טיילור, באנסבל מנומר של מעיל וכובע וקטרין דנב , נסיכת הקרח במנומר לוהט של איב סאן לורן. ודיאן פון פרסטנברג, כמובן, במעטפת מנומרת עם אנדי וורהול, בסטודיו 54 , ניויורק. 

“בשבילי ההדפסים המנומרים הם כמו עוד גוון בפלטת הצבעים” אומרת דליה קפוזה מעצבת הבית של co.co. “אהבתי אותם מאז ומעולם, הם מזכירים לי מסעות בעולם, הרפתקנות, אני חושבת שזה קשור לעובדה שכשהייתי ילדה היתה לי סדרת ספרים בשם “דליה וידידיה” והיה שם ציור של ברדלס קטן וחמוד בשם פיטו שמאד אהבתי”.

יהיו אשר יהיו ההקשרים התרבותיים והזכרונות הפרטיים של כל פאשוניסטה או מעצבת אשר יהיו, בין אם תבחר בחצאית, מעיל, סריג או תסתפק בזוג נעליים מנומר, תיק או צעיף. החורף המנומרים הם כאן על מנת להשאר. 

סטלה מקראטני, צמחונית ולוחמת נחושה במאבק נגד שימוש בפרוות, עיצבה שמלת סריג קולית וכיפית שנותנת פרשנות חדשה למראה המנומר בעוד שבגוצ’י הלכו על הקלאסיקה המוכרת עם סטיילינג נוסח שנות השבעים.

בקוקו צרפנו את הסריגים המנומרים בקולקציה למכנסי שרוך רפויים בצירוף אולסטאר או נעלי בלרינה וחשבנו שהגיע הזמן לבחון מחדש, מה אנחנו חושבות על מה שאנחנו אוהבות או לא אוהבות, העיקר לאורר את הדעות הקדומות לקראת החורף.