בעלי מקצוע שיכולים להגיע הביתה, לתקן כל דבר במחיר סביר, ביעילות ואפילו בחן – הם תופעה נדירה. אבל אם מצאתי אחד אולי זה מבשר מגמה?
לפני חמש עשרה שנה, לאחר שנים של עבודה קשה כמעצבת אופנה בקורפורייט ישראלי עם משמעת וחוקים וסטנדרטים של קורפורייט אמריקאי, העזתי לפרוש לשנה מהמרוץ הקרייריסטי ולאפשר לבן זוגי ומשפחתי לצאת לשנת שבתון באמריקה. הרבה חוויות טובות היו לנו באמריקה אך המכוננת שבהן היא המוסד ושמו הנדי אנדי. לפני שבוע זכיתי סוף סוף להכיר את הגרסה הישראלית – שי ושמו ישי.
הנדי אנדי היה מה שמכנים היום אב הבית. מישהו שאפשר לקרוא לו כשהדוד מתקלקל, הארון חורק או הברז דולף. אלא שייחודו של הנדי אנדי היה לאו דווקא ביעילותו הקסומה לפתור כל בעיה מסוג הבעיות הארציות, שפרופסורים לפיזיקה אינם יודעים להתמודד איתן, אלא באופן שבו איפשר לגלגל את הבעיות לפתחו וטיפל בהן. נדמה שהוא המציא את שרות הלקוחות כמודל עסקי שנים לפני שזאפוס (חברת אינטרנט אגדית שידועה בשרות הלקוחות יוצא הדופן שלה) חשבה על זה, מה שהביא אותה כעבור עשר שנים לשווי של מיליארד דולר ולזרועותיה של אמזון. היה תענוג לצלצל בבוקר להודיע על תקלה, ולדעת שמישהו יבוא לבדוק, ומישהו יתקן את זה בהעדרי ודבר לא יינזק, או יילקח. הקלות שבה אפשר היה לתנות את צרותינו על מישהו ולדעת שמרגע זה באחריותו לפתור אותן, היתה מרחיבת לב.
במסגרת התקלות-בבית-שאי-אפשר-להתעלם-מהן-עוד, התרגשה עליי צרת צביעה פירוק והרכבה. לא דרמה, אבל גם לא בטווח כשרונותיי. למה צרה? ראשית כי צריך להתחיל לארגן ולפנות ולמיין. שנית כי לכי תפני יום עבודה לשבת בבית ולשמור על מי שיבוא לבצע את המשימה. לא שחסרים בעלי מקצוע, אבל לך תסמוך על מישהו שייתן מחיר הגון, ייכנס אליך הביתה וישאיר אחריו נקי ומסודר. השילוב המורכב הזה, מכניס את כל פעולת האיתור והתיאום לרשימת המטלות המעיקות שקודם כל דוחקים שלוש שנים לתאי האלצהיימר עד שאין ברירה.
בקיבוץ היו לנו כמה תבוני כפיים כאלה, כל אחד עם תחום התמחות נפרד. נגר, מסגר, חשמלאי. אלא שאיך להגיד בלי להסתכן בכך שיזרקו את ההורים שלי מהקיבוץ? הם היו לא כל כך נחמדים. אז כן, אפשר היה לסמוך עליהם ולהשאיר אותם בבית לבד, והמחיר היה מצוין כי לא ידענו כמה זה עולה לנו, אבל עד שהעבודה נעשתה, הנשמה היתה יוצאת או שכבר עברנו חדר.
צעירים מוכשרים, בעלי ידיים טובות, הם זן נדיר בעיר הגדולה. או לפחות אצלנו בבית. אח שלי למשל, שראה את הנולד וחשש שהידע ירד לטמיון, אסף יום אחד את שלושת בניו סביב מכונת הכביסה המושבתת ויחד פירקו אותה לגורמים, כדי שבני החמש יבינו איך לתקן מכונה בפעם הבאה שימצאו עצמם במדבר עם מכונת כביסה מקולקלת. אצלי בבית פירקו בגולים את השער של הקבוצה היריבה בכיכר הדשא השכונתית.
את ישי הכירה לנו רותי ברוזה כשהביאה אותו איתה להכניס במשרדי קו.קו. מעט סדר ובינה. בין דיבל למדף, התברר שגם הוא כמו קו.קו. אוחז בסט ערכים ואידיאולוגיה שהוא מחלק עם קהילה של משפחות שגרות בשכנות ותומכות זו בזו. סוג של כלכלה משתפת קהילתית, מתוך תפיסה של שקיפות ושיתוף ואמון. כמוני גם הוא גר ברחובות, ויש לו ילד מקסים ותינוק, וגם הוא בן קיבוץ. והוא דווקא נחמד, ושמח בעבודתו ואם הוא אומר שלצבוע אמבטיה יעלה ככה וככה, אין צורך להתווכח, או לקחת הצעה נוספת. כנראה שככה וככה זה המחיר הראוי. יש משהו נעים וביתי ביכולת לסמוך על אדם זר, לדעת שהעבודה תתבצע, ולהשאיר אותו בבית לבדו. יש משהו אופטימי ובר קיימא במודל העסקי הפשוט של אמון גורר אמון. וזה רק הבונוס, העבודה הטובה היא העיקר.
זהו, אני לא צריכה לנסוע שוב לשבתון באמריקה, מצאתי את הנדי אנדי הישראלי וקוראים לו ישי.
בבקשה! ישי 0524700042 תהני