ב-25 למרץ קיבלנו שיחת טלפון שהבהירה לנו שהמיזם החברתי שלנו, CO.CO הקטנה והצנועה, עלתה ליגה. על הקו היתה ורדה (שם בדוי) ששאלה מדוע הנעליים הפרחוניות שהזמינה לפני חודש לא הגיעו.

זה היה הטלפון הראשון שהניע צונאמי פניות של נשים מתוסכלות. עשרות שלא קיבלו את הנעליים הפרחוניות, את האוברול דמוי פשתן בגרוש ורבע, את הגופייה מפלסטיק טהור ועוד מיני מוצרים שלא קשורים אלינו. בהמשך שלחו לנו צילומי מסך של קמפיין שרץ ברשת ומקדם אתר בשם “קוקו תל אביב”.

כך התחיל סיפור הבלהות שלנו עם תופעה שלא הכרנו עד אז, אתרים מתחזים. מסתבר שיש מגיפה חדשה – הקמת אתרי מסחר שמתחזים לאתרי מותגים מוכרים ומרמים את הציבור. כך לפי יונתן מאיגוד האינטרנט הישראלי שמסייע להתמודד עם התופעה.
אפשר להקים את האתרים האלו בקלי קלות ובלי השקעה. כל מה שצריך זה הכרות עם מסחר אלקטרוני, הרבה רוע לב, יכולת לפרוץ לחשבונות פייסבוק ואינסטגרם – וזה כפי שכולם יודעים קורה לעתים תכופות ובקלות יתירה, וצריך גם גרידיות שאינה בוחלת בדבר.

האתר המתחזה קיבץ תמונות אין ספור ממרחבי האתרים הסיניים דמוי עליאקספרס, השתמש בשלושה חשבונות אינסטגרם פרוצים על מנת להפעיל קמפיינים בהרבה כסף, באמצעות פרטי האשראי של בעלי החשבונות המקוריים, ואת כל מאמצי השיווק האלו כיוון אל… הלקוחות שלנו!

הטלפונים לא פסקו להגיע, אבל שמנו לב לדבר מעניין: אף אחת מאלו שנפלו בפח לא היתה לקוחה שקנתה אצלנו בעבר. כולן שמעו עלינו, הכירו אותנו, עקבו אחר הפרסומים שלנו, אבל מעולם לא קנו אצלנו. לעומתן, קיבלנו מעט שיחות מקונות שלנו, ששאלו אם באמת התחלנו למכור נעליים פרחוניות (לאאאא!), כי קפץ להן פרסום משונה בפייסבוק.

בשלב הזה הבנו שמדובר בפשע אמיתי. האתר המתחזה בעצם גובה את התשלום מהקונה התמימה, ומשמש כמתווך בינה לבין אתרים סיניים מפוקפקים. לרוב המוצר לא מגיע כלל, ולעתים, מגיע משהו בלתי מזוהה או בלתי ראוי. אין דרך להחזיר את המוצר ובטח לא לקבל עבורו החזר. אין אישור הזמנה, אין טלפון אמיתי, אין מייל שאפשר לתקשר באמצעותו. כלום וגורנישט. כל הנפגעות שפנו אלינו, עשו זאת מהטעם הפשוט ש… יש לנו שרות לקוחות! עונים לטלפון, שולחים מייל, מייעצים בוואטסאפ, בקיצור, עובדים.

מצד אחד, מחמאה ענקית – מישהו הבין שאנחנו מותג נחשק שאפשר לרכב עליו.
מצד שני, לא נעים – אני בטוחה שיש דרך אנושית יותר לצבור לקוחות חדשות.
הנפגעות אמנם לא לקוחות שלנו, אבל בכל זאת – נשים תמימות נופלות קרבן להונאה ברשת ולנו נגרם נזק תדמיתי ואמיתי, כי יש להניח שכל הנפגעות שלא פנו אלינו, חושבות שהוא זה אנחנו ומוציאות את דיבתנו רעה בפינות הקפה והפסקות הצהריים.

השיא היה כשמישהי הגיעה אלינו לקבל זיכוי לאשראי על המוצר שלא קיבלה וצריך היה לחבר אותה בשיחת ועידה לנציג של ויזה כדי שיסביר לה שאנחנו לא קיבלנו ממנה שקל.
המלצנו לנפגעות להתלונן על האתר מול פייסבוק, אבל לכי תתלונני באופן דיגיטלי אצל מפלצות הדיגיטל שחוסכות גם הן על שרות לקוחות. לגדל עגבניות לוקח פחות זמן.

הזהרנו כמיטב יכולתנו ואפילו חטפנו תביעה על הדרך מלקוחה חדשה שסיפרנו לה על המקרה, והיא כה נבהלה שמיהרה לספר לבן העו”ד שלה, והבן יקיר גילה שבניוזלטר (שאמא נרשמה אליו באופן עצמוני) לא כתוב בכותרת “פרסומת”. הוריי! הוריי! שלח לנו זה תביעה ייצוגית, נפרדנו מכמה אלפי שקלים ועכשיו הכותרת נטולת השיק הזו מתנוססת בראש כל ניוזלטר. לקוחה חמודה. שותפה היא לא תהיה.

אין באמת איך להילחם באופורטוניסטים שכאלו. השם CO.CO הרי הוא שמה הפרטי של אושיית אופנה הרבה יותר חשובה מאיתנו. רוכש הדומיין, ששמו שמור במערכת, רשם את האתר בהולנד, ולתבוע אותו יעלה לנו כמו לייצר קולקציית קיץ.

מאחר ורשימת הנפגעות שאנחנו מנהלות הולכת ומתארכת, החלטנו שאין ברירה, אלא לשתף אתכן. מקווה מאוד שזה לא יעצור אתכן מלקנות אונליין, אלא פשוט יחדד את החושים.

אז איך מגלים אתרים מתחזים? תבדקו את פרטי ההתקשרות. אם החברה היא מתל אביב אין סיבה ששרות הלקוחות שלה יהיה עם קידומת +31 מהולנד, כנ”ל לגבי המייל המשובש, בקיצור – אם אין דרך ליצור איתם קשר, למה שתיקנו מהם?
נפלתן בפח? תכחישו עסקה. חברות האשראי פועלות מהר ובהגינות וזה הסיכוי היחיד שלכן לראות את הכסף בחזרה.

ואם ממש מתחשקות לכן הנעליים הפרחוניות? חפשו אותן בעליאקספרס. למה לשלם פי שלוש על מוצר לא ראוי מלכתחילה?