נשים אוהבות לעשות המון דברים. הן לא אוהבות להשקיע כסף. זו לפחות התמונה שעולה מסדרת הכתבות המצוינת שפרסמה השבוע ענבל אורפז, כתבת דה מארקר, שפורשת את מפת האנג’לים בישראל, אלו שעשו כסף ומשקיעים אותו מחדש כדי לעשות ממנו יותר כסף. מתוך 180 המשקיעים שמופיעים במארג המלאכים שיצר הסטארטאפ weave, יש שלוש נשים.

אפשר היה לקבל את המספרים האלו לפני עשרים שנה, בתחילת הטרנד הזה, שאלה שעשו את זה משקיעים באלה שהם חושבים שיעשו את זה. כשנהוג היה להשקיע בבדידות, כשהשקעה מינימלית מקובלת לא ירדה ממאה אלף דולר. אלא שמאז השיטה הפכה פופולרית, התפתחה ועברה אבולוציה, והיום אפשר להשקיע במיזמים בסכומים קטנים של עשרת אלפים דולר וכלכלת השיתוף מאפשרת אף השקעות נמוכות בהרבה.
המודה האחרונה בתחום היא להשקיע יחד. בהשקעה בסטארטאפ יש אחד שמוביל וכמה חבר’ה שמצטרפים אליו בקטנה. אם יצליח, יגדילו ויביאו אחרים. אם לא, ההפסד מוגבל.

נכון, השקעה היא עניין מסוכן. לגברים ונשים כאחד. יש להניח שלרובם המוחלט של 180 האנג’לים שנפרשו לעיניו של הציבור, יש נשים שהכסף המושקע, אם יאבד חלילה, יחסר גם להן עד מאוד. ובכל זאת, הם לא נרתעים מלהשקיע. יש להניח, שברחבי הארץ הנהדרת שלנו, יש 180 נשים אמידות, שעשו את זה אף הן אבל לא הפכו את ההשקעות לתחום עניינן. יש להניח שיש לפחות 180 זוגות שבהם הגבר אינו מתעניין כלל בעסקי הכסף ואילו זוגתו דווקא רבת פעלים בתחום. כמונו. למרות הכל נשים כנראה לא חושקות לקחת חלק במונופול העולמי החדש. הנתון המדהים לפיו 80% מהמשקיעים בבנק הקואופרטיבי שקנו מניה בשווי 3,000 שקלים, היו גברים, מדגימה את זה יותר מכל.

למה זה חשוב שנשים ישקיעו? למה אנחנו צריכות להתעניין בכסף?
כי בסופו של דבר, זה המנוף האפקטיבי ביותר לכל שינוי שנרצה. פעם הבורסה היתה זירת האפשרויות, בה הרבה אנשים השקיעו כסף קטן שיכול היה להתקבץ ולהצמיח חברות גדולות ומצליחות, שיחלקו את רווחיהן בין כל אותם האנשים. אלא שמזה זמן יש תחושה שחברות מגיעות לגייס כסף בבורסה רק אחרי שכולם כבר עשו עליהן סיבוב והעלו את ערך ההשקעה שלהם במאות אחוזים. היזמים, המשקיעים הפרטיים, האנג’לים וקרנות ההון סיכון סיכנו כל אחד על פי דרכו. חלק מהכסף שסיכנו ירד לטמיון, אבל החברות ששרדו את המסע המסעיר הזה יוכלו להגיע לבורסה כדי ליהנות מכספו של הציבור. הפנסיות שלנו, ביטוחי החיים שלנו, החסכונות שלנו בבנק. כל הכסף שהציבור משלם כדי להבטיח את עתידו, אם מרצון ואם על פי חוק, מנוהל על ידי מנהלי כספים שהעבודה שלהם היא לעשות כסף מכסף. והם רוצים לעשות מזה הרבה ומהר, כדי שנבחר בהם שוב לנהל את הכסף שלנו.

השנה גייסה בורסת נאסדק כשלושים מיליארד דולר. באותו הזמן גייסו מיזמים ממשקיעים פרטיים 73 מיליארד דולר. פי 2.4 יותר מהזירה הרשמית לגיוס כסף. כשהמיזמים המצליחים שבהם יגיעו למנהלי הכספים של הציבור, הם ישלמו על כל מניה מאות אחוזים יותר מאשר בתחילת הדרך.

ואנחנו נממן ככה בקטנה, את דמי הניהול, משכורות בכירים שגבוהות פי מאה ממה שצריך ונחזיר עם הכסף שלנו את ההשקעה של כל הנועזים בתחילת הדרך. אם אנחנו רוצות שיוויון מגדרי, אם החברה ככלל רוצה להילחם באי השיוויון שהוא הסכנה הקיומית הגדולה ביותר לדמוקרטיה ולצביון החיים כפי שאנחנו אוהבים אותם, צריך לעשות זאת עם אמצעי הלוחמה האפקטיביים ביותר. בכסף צריך להילחם עם כסף. אין מנוס.

תודה לכל האנג’ליות של CO.CO שאלמלא הן, לא היינו קמים ושורדים, שבלעדיהן ובלי השותפות שיצטרפו אלינו בהמשך הדרך, לא נוכל לצמוח ולהגיע לזירה הרשמית וליהנות מכספו של הציבור. וכשנגיע לשם, נתנהג כמו שאמרנו בתחילת הדרך: בשיתוף המלאכיות שלנו בהצלחה, בשקיפות, בשיוויון יחסי, בגיוון תעסוקתי ובעיקר עם מנוף אפקטיבי להחזיר תרומה לקהילה.
מחכות לכן בהתרגשות באסיפת השותפות ביום חמישי 24/12/15 בשעה 17:00 להרשמה