כסף ובגדים אלו שני דברים שכולם אוהבים, אף אחד לא מתלונן שיש לו יותר מדי מהם, ולכולם יש עליהם דעה. האחד מביא כבוד, השני עונג צרוף, והפוך.

השבוע היתה לי הזכות להציג את Co.Co לקבוצת סטודנטים לתואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב, שהיה להם הענין לללמוד בקורס עסקים חברתיים שמעבירה ג’קי גורן. רוב בנים, מיעוט בנות וסקרנות גדולה. הייתי להקת החימום של היזם דורון שורר, היו”ר המיועד של הבנק הקואופרטיבי שיקום. היתה אחלה הופעה.

המודל של Co.Co קצת מורכב, הוא מבוסס על החוק למימון המונים שבארץ עובדים במרץ על חקיקתו, ועל חוכמת המונים, ועל ההנחה שאם רוצים להציל את הקפיטליזם כדאי להציע אלטרנטיבה כלכלית בת קיימא, והיא צריכה להתנהג כמו כלכלה. זאת אומרת – להשקיע (ולסכן) כסף, לעשות איתו משהו – מוצר, שרות, אפליקציה, ולייצר ממנו רווחים – משמע להחזיר את הכסף שהושקע, ולהישאר עם עוד קצת כסף, שיהיה בשביל לממן פעילות עסקית נוספת ובשביל לשלם במכולת.

ההבדל העיקרי בין הסוציאליסטים המושבעים והקאפיטליסטים החזירים נסוב סביב ה”קצת”:
1. כמה זה קצת?
2. באיזו דרך משיגים את הקצת?
3. האם צריך לשאוף למקסם את הקצת הזה?
4. האם זה מספיק כלכלי להסתפק בקצת?
5. האם זה חברתי לשאוף בכלל לקצת כזה?

הסוגיה איננה פשוטה כלל. הסטודנט המצוי למנהל עסקים תפס מיד את הענין וטען שברור שזה בעייתי להשקיע במיזם שלא שואף למקסם את הרווחים.

קרן השקעות חברתית שביקרה אצלנו לפני מספר חודשים הסבירה לי שברור שזה בעייתי להשקיע במיזם ששואף בכלל להרוויח ולחלק רווחים.

ואני, ברור לי לגמרי, שמי ששואף למקסם רווחים סופו שיביא לחיסול של הרבה מקומות עבודה בשוק המקומי או להתמוטטות מתפרה של 80 תופרות בפקיסטן, או לשניהם,למרות שהוא בכלל לא התכוון. ומיזם חברתי שאינו שואף להרוויח ולחלק רווחים, סופו לרדוף אחרי מימון ללא הרף, לשלח את מתנדביו למכור כרטיסים למופע האימים של זמרת שתרמה את הופעתה, או להיסגר.

הקואופרטיבים של פעם שדגלו בשיתוף ושיוויון ולא תמיד התנהגו בהתאם, השאירו אותנו עם שבר כלכלי, אמונה קטנה וחור גדול בלב. החזון הקואופרטיבי בארץ צריך תיקון גדול על מנת להיוולד מחדש כאלטרנטיבה רעננה שמתאימה למציאות הכלכלית. הבנק הקואופרטיבי נראה כמו מודל משופר וחדשני. כמו סודה סטרים שהוא המכשיר המעוצב והמגניב שהחליף את הסיפולוקס המיושן.

הקאפיטליזם מאידך, דורש תיקון עמוק, גם אם מקדשיו עדיין נאחזים בקרנות המזבח. מיקסום רווחים הוא מונח שקרוב מאוד להפוך לבלתי ראוי ולא תקין פוליטית. מיקסום רווחים מגלם את כל המכוער והשפל בשוק ההון, בכלכלה המתוחכמת, הצינית, שאיפשרה לעטוף חובות מסופקים בתלבושת אג”ח, שאיפשרה לצרור הלוואות משכנתא שלעולם לא יוחזרו בחבילת חוב ולמכור אותה לציבור האמריקאי ב 2008. מיקסום רווחים הוא מוקצה כי הוא מגלם את טובתו של 1% אחד בחברה על חשבונם של 99% האחרים. הוא לא התחיל ככה. היו לו כוונות טובות. אבל כמו הקואופרטיב, גם הוא התקלקל. השאלה שצריכה להעסיק עכשיו את חדשני הבורסה, פרשי ההון סיכון וההוגים הכלכליים באקדמיה ומחוצה לה היא מה יהיה הסודה סטרים של הקפיטליזם המתוקן.

ואם נחזור ללהקת החימום של יום א’ באוניברסיטה – שיפרתי את המופע, הוא נקרא עכשיו “ערכים בעומק המחשוף”, ארגנתי תלבושת בהתאם, ואני מוכנה להופעות הבאות. מגיל 21 ומעלה.