האדום והנצנוצים של חג המולד, מתערבבים עם הדובונים, הלבבות וכל הורוד והאדום של חג האהבה הנוצרי, הוולנטיינ’ס. בלי לרדת לעומקם של מקורות החג, מדובר במסה קריטית של קיטש טהור. יעל רוזנולד יניב, אחת שצעדה לחופה על רקע שיר מתוך “הסנדק”, מתחברת למקום מתרפק יותר, ומבקשת לאמץ קצת מהרומנטי.

ארגון ה- RWA האמריקאי (Romance Writers America) מציב כללים נוקשים בפני כותבים בז’אנר הרומן הרומנטי. על הספר לעסוק בסיפור אהבה בין שני אנשים המנסים לפתח מערכת יחסים. אפשר שיקרו עוד דברים ברקע – מאורעות היסטוריים, מפלצות עתידניות, זומבים. אלה אינם אלא תפאורה עמומה בדרכם של האוהבים זו לזרועות זה (או כל הרכב מגדרי אחר). הסוף, עפ”י כללי הז’אנר, חייב להיות טוב, או לכל הפחות אופטימי.
בישראל, השם “רומן רומנטי” ניתן לסדרה מתורגמת של ספרי כיס אשר ראו אור מאז אמצע שנות השבעים של המאה העשרים. גם לספרי הכיס הללו היו כללים נוקשים משלהם – הכריכה הייתה רכה, מספר העמודים היה כ-150 ומספר המילים 50,000. עד כדי כך היו נוקשים הכללים הללו עד כי המתרגמות היו מחויבות לקצץ בעלילה, או להוסיף לה, עפ”י דרישות ההוצאה, גם אם לתוספת או לקיצוץ לא היה קשר עם עלילת הסיפור. מרבית הסדרה לא הגיעה כלל לחנויות הספרים (והן מוכרות את “חמישים גוונים של…”). הקיוסקים הם שקפצו על המציאה, ולצד קופסאות הסיגריות, בקבוקי הגזוז והפיצוחים, יכול היה אדם לרכוש גם איזה ספרון קטן של אהבה.
עלילת הספר כולה הייתה דחוסה באיור שהתנוסס על הכריכה. בחור מסוקס ובחורה נאת מראה ודקת גזרה, מאוירים בצבעים עזים. מופת לקיטש.

עוד בטרם הספקנו להחזיר לעצמנו את יכולת השליטה המלאה בקרנית, לאחר שפע נצנוצי הכריסטמס, וכבר נשטפות החנויות בכמויות של ורוד ואדום ולבבות ודובונים. וולנטיינ’ס כאן, ואיתו הומאז’ מפואר לתרבות הקיטש.
עד למאה ה-18, לא הייתה כלל אמנות. כלומר, אנשים ציירו, פיסלו, כתבו, אבל לשם השימושיות שבמעשה. רק בתחילת המאה ה-18, אנשים הבינו וקיבלו לגיטימציה פילוסופית (ותודה לפילוסוף עמנואל קאנט) לכך שהם יכולים לצייר כי הם עולים על גדותיהם ברגש, וצריכים להוציא את זה איכשהוא החוצה. ככה התרחשו הגירושים המפורסמים ביותר בהיסטוריה (עד לימי בראד ואנג’לינה) – ההפרדה בין ה-ARTS לבין ה-CRAFTS.
מאה שנים לאחר מכן, באירוע רב זהבים, נצנצים, והדפסי אלביס מקטיפה, נולד בחדרי סטודיו במינכן – הקיטש. אם האמנות המודרנית נועדה לספר סיפור, הרי שהקיטש נועד לספר בצעקה סיפור דרמטי עז.
כפי שאמר (בערך) קאנט, החוויה האסתטית היא בעיני המתבוננים. כך גם העניין עם קיטש – מבקרי אמנות במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, ראו את היצור ההמוני והתרפקות הסנטימנטלית הזו על העבר והרומנטיקה, עיקמו אף בציניות וקבעו “זה כל כך לגמרי מוגזם. איכס, כלומר – קיטש”.
העובדה שהמלחין פיוטר איליץ’ צ’ייקובסקי כונה “גאון הקיטש“, גורמת לנו לפקפק קמעה בסטיגמת הטעם הרע המלווה את התווית הקיטשית.

קפיצת זמן. בשנת 1998 נולדה “תנועת הקיטש“. בהתחלה היא איגדה כמה סטודנטים סביב הצייר הנורבגי אוד נרדרום, ומאוחר יותר – עם הצטרפותם של ציירים נוספים, וכינונה של תערוכה עולמית נודדת, נדמה כי יש כאן מגמה שנמצאת כדי להישאר. עולם האופנה לא נותר אדיש גם הוא, והשיב לחיים באופן מודע, עם טוויסט של אירוניה, כמה טרנדים הישר מעשורי ה-70 וה-80 עתירי ההגזמות האופנתיות. ברגע שהוצמדה לעניין גם תורה פילוסופית שלמה (יש כזו. היא קשורה להתרפקות על העבר, למידה ממאסטרים גדולים מאיתנו, וכן – שוב שלפו את קאנט לצורך הצדקת העניין), בשלה העת לאמץ מידה מבוקרת של קיטש לחיים.

אינסטגרם מסייע ומציע פרופילים שגורמים לנו לאנחות “אוווו” רוויות רגש, ולסימון #relationshipgoals כאילו מעולם לא צעדנו לחופה לצלילי “הסנדק”:

הפרופיל: thewaywemet

הקיטש: סיפורי אהבה אמיתיים מרחבי העולם, מצולמים וכתובים היטב. הזוג שנפגש כבר בתור ילדים ונפגש שוב 20 שנים לאחר מכן כדי להתאהב ולבחור לחלוק חיים זה עם זו, הזוג שנפגש באמצעות אפליקציית היכרויות, והזוג שנשוי כבר מעל ל-60 שנים. זה נעים בבטן, זה.

הפרופיל: shinliart

הקיטש: הוא היה בסיאול, היא הייתה בניו-יורק. צמד האמנים דנבי שין וסאוק לי, בסדרת צילומים שמוכיחה איך אפשר לנהל מערכת יחסים לונג דיסטנס. הפרופיל מלא בתמונות חצויות של התרחשויות יומיומיות דומות, המתקיימות בנפרד בסדר היום של כל אחד מהנאהבים.

הפרופיל: therealmelroy

הקיטש: אי אפשר שלא להתאהב בוונסה ומלאני רוי, זוג לסביות המגדלות יחד את צמד ילדיהן ג’קס וארו. התיעוד הוא תיעוד נטול פילטרים, הבלת”מים הקטנים של החיים שם (כולל כסאות שהגיעו באיחור לחתונה, ואהילים סיניים שהשתבשו לחלוטין) והחיוך שלהן מדבק.

הפרופיל: sarahkjp

הקיטש: הפרופיל ששם את ה”קי” ב”קיטש”. שרה ויקרס התחתנה עם קייל ג’יימס פטריק וכעת שניהם חיים בעושר ואושר, עם פיג’מות תואמות לצד האח, בחלקים היותר פוטוגניים של ארה”ב.

הפרופיל: decorhardcore

הקיטש: קסניה שסטקובסקי, אוצרת בפרופיל האינסטגרם שלה את כל מה שדקורטיבי (ולאו דווקא פונקציונאלי), מוזר ונהדר.

לתיבול קיטש עדין ולא משתלט, שלבי פריט אדום אחד במלתחה. זה מקרין גם על הלחיים.