בחודשיים הקרובים יחליטו השותפות בקו.קו. לאיזו עמותה לתרום את הכסף שנצבר בקופתנו. ולמה אנחנו תורמות כסף ולא בגדים? כי רק כשכל אחד עושה את העבודה שלו כולם באמת מרוויחים

לפני כשנה השקנו את קטגורית התרומות שלנו – “הזדמנות אחרונה לתת”. השבוע יצא לדרך יישום ההחלטה המשותפת הראשונה שלנו, למי נתרום את הכסף: פנינו לשותפות שיציעו עמותות מועמדות לתרומה, העלינו אותן לאתר ובחודשיים הקרובים נייצר שלל פעילויות סביב הנושא. המטרה היא כמובן לצבור סכום כסף גדול שיסייע באופן משמעותי למי שיקבל אותו.

כל ההתחלות מייצרות הרבה נסיונות, הרבה בגדים, כמה טעויות, וצריך הרבה קור רוח (ובגרות), להבין שצריך לפנות מקום בקולבים, להיפרד בידידות ולהתקדם לעונה הבאה טוב יותר ומדויק יותר. זה חלק בלתי נפרד ממחזור החיים הכלכלי של הבגד, והשאלה היחידה היא איך עושים מטעויות את המיטב ומשתפים את כל השותפות והלקוחות בתהליך. אין מותג שחף מכשלונות. ברחוב המקצועי קראו לזה “בּוּבֶלים”. וזה בדיוק כמו שזה נשמע, מעליב, מיותר, שלאיש אין חפץ בו. יש מי שתורם את הבּוּבֶלים שלו, יש מי שגורס אותם לסמרטוטים. בקו.קו. החלטנו להסתכל להם בלבן של העיניים ולמכור אותם במחיר סמלי של 50 שקלים. כך הצטבר לו סכום לא מבוטל אותו נתרום בסוף השנה. פילנתרופיה של המונים במודל כלכלי חברתי חדש, שיתוף ושיוויון אונליין, בלי אסיפת קיבוץ או קומבינות מטבחון. הרבה כסף קטן של 395 שותפות (שמונה שותפים) הצטבר לכסף גדול.

אל תבינו לא נכון, היינו מעדיפות לו הקטגוריה הזו היתה נותרת שוממה. ללא נפולת של בּוּבֶלים, ללא פריטים אחרונים. אבל מאחר שהם חלק ממציאות המקצוע, כל שנותר לנו הוא לצמצמם אותם למינימום ההכרחי. איך מצמצמים טעויות? שוב, בשיתוף ובשיוויון יחסי. כשאנחנו אומרות שדעתכם חשובה לנו, אנחנו מתכוונות לזה שהיא באמת ממש חשובה. כשאנחנו מאיצות בכן להציע רעיונות שלכן, זה מענין אותנו עד כדי שאנחנו מוכנות לגמול לכן בבגד מתנה. ככל שיותר אנשים יצביעו יציעו ויביעו את דעתם על המוצרים שמוצעים כל שבוע, כך נוכל לייצר פריטים מדוייקים יותר, שתרצו לקנות. זה כמובן משפיע על ניהול מלאי יעיל, על הקטנת ההוצאות ועוד הרבה פרמטרים שסופם רווחיות טובה יותר וייצור אקולוגי במידה. אבל בעיקר זה משפיע על המחיר. ככל שיהיה מתאם גדול יותר בין מה שאנחנו מייצרות למה שאתן קונות, כך נוכל להוריד את המחיר. (לא, שמלות בחמישים שקלים כנראה לא נוכל לייצר. אולי לבובות של הבנות). ההצבעות הן זכות אבל גם חובה מוסרית. אפשר לדחוף את הדמוקרטיה של העיצוב עד לקצות האצבעות שעל המקלדת, אבל אי אפשר להכריח אף אחד ללחוץ “אהבתי” או “דילגתי”.

למה זה בסדר לתרום כסף אבל לא בסדר לתרום בגדים? זה ממש פשוט: העמותות תפקידן לטפל במגזרים שלמענם נוסדו. יש להניח שרוב העובדות והעובדים עברו הכשרה בטיפול ועבודה סוציאלית ומעטים עברו התמחות בסטיילינג או מכירת בגדים. אבל יתרה מזאת, נראה שתרומות הבגדים הפכו למקור הכנסה  עבור כל המגזר השלישי. רוצים לתת לחיות לחיות? – בואו לחגוג בשופינג היסטרי. חשוב לך לעזור לנשים מוכות אלימות? רכשי שמלת מעצבים בשבעים שקלים בבזאר. הזילות שמרחפת על כל ארועי המכירה הללו פוגעת במעצבים שמתפרנסים ממעשי ידם. המעמסה והמשאבים שגוזל ארוע מכירה שכזה מהעמותה הם אדירים ואינם רלוונטיים לתחום ההתמחות שלה. הרבה יותר הגיוני שמעצבים ימכרו את הבגדים שלהם, הטובים והבובלים, ויתרמו את תמורתם למגזר, ואילו העמותות יתמקדו בעבודתן החשובה אך יעודדו את התומכות והתומכים, המתנדבות והמתנדבים וגם המשפחות לרכוש את בגדי המותג שקשר את גורלו בגורלן. אלה יקבלו תרומה כספית ואלה ייחשפו לקהל נוסף ואוהד.

התרומה השנתית של השותפות של קו.קו. משקפת את התפיסה הזו הלכה למעשה, וכל הצדדים מרוויחים. תרומה תמורת חשיפה לרעיון. זוהי נתינה קולקטיבית של המון אמהות ומעט אבות, שעשו מעשה והעזו ופתחו לילדיהם חלון להביט בעולם קצת יותר צודק, קצת יותר אופטימי. עם קצת אמון אפשר להיות רבולוציונרית גם בגיל התבונה ולייצר אלטרנטיבה כלכלית. חזון שמועדו מגיע.