שמירה על פרופורציות, קורטוב של פטריוטיות וקפה טוב – איך מקימים סטארט אפ מבטיח בגיל התבונה
צפרא פרלמוטר

השבוע באו לבקר אותנו אנשי הון סיכון שמתעסקים כמובן בתחומים גלובאליים, טכנולוגיים, אחרים לחלוטין מהשמעטס שלנו. אחד שמע מהשני והסקרנות, אם כל התכונות החשובות באמת (לפחות על פי המדענים), הביאה אותם במעלה המעלית לקומה ב’ שברחוב קהילת סלוניקי 7. בין כוס תה לכוס מים שוחחנו בקלילות ודנו עמוקות בדומה ובשונה שבהקמת עסקים בענפים שונים, ומה בסופו של דבר עשוי לרמז על הדבר הגדול הבא. אני שמחה לחלק איתכם את חמש התובנות החשובות:

1. סקרנות – כל עוד היא לא הורגת את החתול זו התכונה החיונית ביותר למחקר ולמידה של עולמות חדשים. היא מאפשרת לבחון נתונים באופן אחר מהמקובל, ולהמציא מדידות ומדדים שלא חשבו עליהם קודם. ואם אנחנו מסכימים שעצם המדידה משפיעה על הגודל הנמדד אז בפוטנציה יכולים להיוולד רעיונות ענקיים.
בגיל התבונה זוכרים רק שלפעמים פוטנציה יכולה להפוך לאימפוטנציה ושהגודל הנמדד יתגלה כקטן מאוד. סטארטאפ מבטיח הוא כזה שגם אם בסוף נשאר רעיון קטן אחד, הוא עדיין מספיק גדול כדי להיות הצלחה.

2. בקלילות ובעומק – הרעיונות שלנו, בני אדם שכמותנו, בדרך כלל נורא מדליקים אותנו. כל כך מדליקים שמיד אנחנו נכונים לצלול לעומק ולפעמים שוכחים לקחת בדרך שנורקל. בכל זאת, למרות שאנחנו הרי יודעים הכל מהבטן, צריך להתיחס אליהם ברצינות, לפרוש את נפלאות העתיד והתוכנית העסקית על אקסל, לחלק לחצי, אחר כך לשליש ולהניח כמו פולנים טובים שהרבה צרות יכולות ליפול על ראש המיזם.
אז מומלץ להיצמד בתקופה הראשונה לבלוני חמצן ולשמור חזק על האויר בריאות. פחד אלוהים לא? בגלל זה כדאי לשמור על קלילות. כולו החיים שלכם. כמה עמוקים הם כבר יכולים להיות?

3. הכל אותו דבר – בצעירותנו מלמדים אותנו שכל אחד הוא יחיד ומיוחד ועלינו לשאוף לממש את הייחוד שבנו. בגיל התבונה אתה מבין שכולנו הרבה יותר דומים ממה שנעים לנו לחשוב. ולפעמים זה דווקא די נעים.
הדבר השני ששואלים אותנו משקיעים בדרך כלל זה אם יש כבר מודל דומה בעולם. (הדבר הראשון ששואלים זה מה שלומנו). והדבר האחרון שרוצה להגיד הסטארטאפיסט בגיל התבונה זה שלא. כי אף אחד לא אוהב להשקיע בעסק חדש כל כך ומהפכני כל כך שהוא ראשון מסוגו. אז לשמחתנו אנחנו לא חדשנים כל כך, יש הרבה מיזמים שדומים לנו בחלק זה או אחר. לא המצאנו שום דבר. רק חיברנו הכל ביחד באופן שונה ממה שקיים היום.

4. הדבר הגדול הבא – מעצבים צעירים, סטארטאפיסטים מלבלבים שטרם בקעו מהגראז’ בטוחים בדבר אחד: מדינת ישראל קטנה מדי. אם רוצים להצליח בגדול צריך לפרוץ לחו”ל. ולכן צריך להקים אתרים באנגלית ולמצוא שותפים מחו”ל שיוכלו לפתוח דלתות של חו”ל, כי אם כבר משקיעים כל כך הרבה משאבים ואנרגיה בפיתוח הרעיון המהמם אז כדאי לעשות את זה בגדול. בענק.
אנחנו, שבגרנו ולמדנו על בשרנו שגם מדינת ישראל הקטנטנה יכולה להיות מקור לפרנוסה לא רעה בכלל והכמיהה לחו”ל סופה לעיתים בדלדול נכסים רציני. אנחנו רוצות בקטן. בארץ, על הטעויות שנעשה, והתיקונים שנתקן והתמיכה המוראלית של מאות השותפים שיהיו לנו. אבל במגירה, יש לנו תוכנית ברורה ובהירה לחלוטין איך משכפלים את המודל וצומחים בחו”ל. ואפילו לא צריך דמיון של מעצבים. המרכיבים הם אותם המרכיבים: מתחם תצוגה מקסים, קהילה של שותפות/ים, מעצבים מקומיים, קשרים וחיבורים ותמיכה אוהדת. אפשר לכבוש את מנהטן, ואחר כך את ברלין, אבל בואו נמצה קודם את תל אביב וירושלים וקיבוץ מפלסים.

5. כוס תה – כשהתיישבנו לפגישה גיליתי במבוכה גדולה שאזל החלב. ולא הספקתי לקנות. אחד המאפיינים של סטארטאפיסטים היא היכולת להיות מולטי טאסק. או בעברית, לתפקד בו זמנית כמנכ”לית, יזמית, מגייסת, מוכרת, תקציבאית, משווקת, אורזת, מלבישה, בשלנית קפה וזו שלא ממש משנה לה אם העם אוהב נקודות אדומות או פסים שחורים, העיקר לדעת באמת מה הוא אוהב, ולתת לו את זה כמו שאנחנו חושבים שצריך. וזה שאת עושה את כל הנ”ל ממש לא צריך לענין אף אחד וזה ממש לא תירוץ לזה שלא קנית חלב בזמן.