נהוג להתלונן על כך שאין מספיק נשים במדעים ובהייטק, אבל כדי שנשים יצליחו וירוויחו הן לא חייבות לפתח אפליקציה, הן כן חייבות להעז, להסתכן ולרצות

בשנים האחרונות, מאז פרוץ ההייטק וההכרה שהוא מגיע עם חיבור מאוד עמוק למדעים מצד אחד וכסף בצד השני, גוברות הקריאות לנשים להגביר את התעניינותן בלימודי המתמטיקה, פיזיקה או מדעי המחשב. בכנס בכירות ההייטק שהתקיים בחודש שעבר ציינו מספר משתתפות שמה שחסר לנו הן יותר גיקיות. נשים שמפתחות אלגוריתמים מסוקסים, חלוצות שמקימות סטארטאפים טכנולוגיים, לוחמות עזות שינצחו את אויבינו חמושות בסייבר ומקלדת. הנחת העבודה היא שככל שנשים יתעניינו יותר בטכנולוגיה שמציעה אפליקציית וואטסאפ ופחות בשימושי הפטפטת האין סופיים של האפליקציה, כך יקל עליהן להשתלב בחברות ההיי טק ולהגיע לעמדות מפתח בכירות. ככל שתהיינה רבות יותר ובכירות יותר, נוכל להשפיע ולהשיג את השינוי הדמוגרפי המיוחל, בעולם  העבודה והעסקים.

כל זה נכון מאוד. אילו ניתן היה לברוא את כולנו מתעניינות בפאי המתימטי לפחות כמו בפאי התפוחים הנפלא של מיכל אנסקי, זה היה נהדר. אילו בנותינו היו נוהות אחר משולשים שווי שוקיים לפחות כמו שהן מתעניינות בביעור השיער משוקיהן באמצעות לייזר, גם זה היה עוזר. אבל הן לא. רובן לא. אבל זו לא הנקודה. הנסיון לכוון את בנות ישראל לטכנולוגיה הוא מאמץ ממוקד שיישא פירות אצל אחוז קטן מאוד כנראה. לעומת זאת, אם יופנו המאמצים לעודד נשים להתעניין בכלכלה בכלל ועסקים בפרט, יש סיכוי שרבות יותר יצליחו לממש את הפוטנציאל לשינוי הדמוגרפי ולהגיע לעמדות השפעה.

הרבה מאוד עסקים שנבנו בעולם מושתתים על מוצר בסיסי ולא מתוחכם. ביצת הזהב של דנקנר היתה רשת המזון שופרסל, תשובה מאוד מרוצה מזה שהתחיל את דרכו כבוב הבנאי ובהמשך היה לו אומץ לפתח את מאגרי הגז. הוא היה צריך בשביל זה חזון ואמונה, ובעיקר אומץ לקחת התחייבויות כספיות אדירות. פישמן קצת פחות מרוצה עכשיו שהיה לו אומץ לקחת הלוואות ענק מהציבור והבנקים (עם הציבור הוא יסתדר, ממילא לא סופרים אותנו, אלה הבנקים שיכולים פתאום לבקש את מה שנשאר בחזרה). אבל בעיקרון גם את הונו הוא לא עשה מפיצוח האטום אלא מהימורים פיננסיים רבי תעוזה. ויש גם את כל הדוגמאות העממיות יותר. זו שפיתחה מותג חיתולים, זו שהקימה את דוכני צביעת הציפורניים הכי מצליחים, זה שהקים רשת בתי קפה, וזה שהמציא את העוף בשקל. לא טכנולוגיות מתקדמות, לא המצאות מפוארות, פשוט עסקים שהצליחו עד מאוד.

נשים צריכות להתעניין יותר בעסקים בכלל ובכסף בפרט. לא איך מוציאים אותו אלא איך מייצרים אותו. לא כי הן תאוות בצע אלא כי כסף הוא מזמן לא רק אמצעי תשלום. הוא כוח, הוא השפעה, הוא היכולת לייצר שינוי, לרומם שפופים ולהבריא חולים. חד וחלק ובוטה. כסף מאפשר עצמאות כלכלית והוא בעיקר מאפשר חופש בחירה. וחופש הבחירה חשוב עד מאוד לרוח האדם ורווחתו.

כשיהיה לנו הרבה ממנו או אפילו מספיק, נוכל לעשות איתו מה שנרצה. נוכל להקים עסקים שמושתתים על ערכים חברתיים, נוכל לקבוע תקרת שכר מקסימום בחברה שלוקחת כסף מהציבור, במקום לייצר פופוליזם זול באמצעות העלאת שכר המינימום. את ההון שיישאר בחברה נוכל לתרום, להשקיע, לבנות איתו או לבזבז אותו. אבל אנחנו, הנשים, חייבות לרצות להיות שם, במקום שבו יש חופש בחירה ואפשרות להשפיע. בין אם זה דרך הציפורניים או דרך האפליקציות, אנחנו צריכות לרצות להעז, ולהצליח. וזה לא יגיע ללא סיכון של זמן, של כסף שיש או אין לנו, ובעיקר סיכון בנקיטת עמדה שלא תמיד תתקבל בחיוב על ידי הסביבה העסקית הגברית שדי נוח לה במצב הקיים. אנחנו צריכות לרצות להגיע רחוק וגבוה ולא יכולות להרשות לעצמנו להסתפק בפחות.

וזה מה שיש ללמד את בנותינו.

תודה ל-430 הנועזות שלקחו סיכון והצטרפו אלינו לדרך. 2015 אנחנו מוכנות לקראתך עם מאזן מעורר גאווה וקולקציה מקסימה.