קורדרוי. גם לך קפצה מיידית אסוציאציית שנות 70 של המאה הקודמת, עת הבד חווה את הרנסנס של קיומו, ועטף בפסים – צפופים יותר או פחות – את הבית ויושביו גם יחד? את לא לבד. בשנים האחרונות מטפטף הקורדרוי בחזרה לחיינו ומציע אלטרנטיבה מותאמת היטב ואופנתית להפליא למלתחת חורף כבדה מידיי. יעל רוזנולד יניב מזמינה אותך למסע של חקר שמגיע עד מצרים של העת העתיקה.

כבר בשנת 2017, הכתירו כותרות המגזינים שיודעים את בד הקורדרוי כ”קאמבק של השנה”.

שנתיים אחר כך, שבועות האופנה שהסתיימו לאחרונה, בעודם מסמנים את הטרנדים הנכונים של 2019/20, הנהנו במרץ: אצל Zero + Maria Cornejo, החביב על מישל אובמה, נצפה מעיל קורדרוי בגזרת טרנץ’, בשילוב עור; איזבל מארה הציגה שמלת קורדרוי תפוחת שרוולים בקולקציית קדם-סתיו 2019 שלה; חליפות הקורדרוי צעדו בקולקציות אביב 2020 של קייט ספייד, מרגרט האוול וג’יימי ווי הואנג; ובגזרת הגברים אפשר היה למצוא מכנסי קורדרוי אצל מיסוני.

לכו תסמכו על כותרות עיתונים. כאילו מדובר בחלק ממגמת תחיית הסבנטיז, עת ידע הקורדרוי שנות עדנה. אבל לא. הקורדרוי עושה את “הקאמבק של השנה” או את “ההפתעה של המסלול” עוד הרבה לפני כן. 

המקום: מצרים. העת: כ-200 שנים לפני הספירה. מה לכתוב ב-WAZE: אל פוסטאט (או – קהיר העתיקה).

אל פוסטאט הייתה מרכז סחר על גדות הנילוס, מעצמת בדים עמידים בגלל תנאיה הגיאוגרפים. בין הפיתוחים שיצרו בני המקום – תערובת של שני סוגי כותנה, לקבלת בד חדש בשם פוסטיאן, האב הקדמון של הקורדרוי.

הבד היה עמיד במיוחד, בעל מראה עבה בצידו האחד, ושימש ליצירת מכנסיים (ועוד בתנאי מזרח תיכון). מופע הכבלים (cord) המוכר – עדיין לא נולד.

פוסטאט המבוססת, אשר תפקדה במשך כמה מאות שנים כבירת מצריים, הגנה על אוצרותיה בקנאות. עד כדי כך, שבתקופת מסעות הצלב, ביקש השלטון המקומי להבעיר את העיר, רק שלא יפלו כל שכיות החמדה האלה בידי כופרים.

לא ברור עד כמה זה עבד, כי כמו כל מיני טובין אחרים, גם הפוסטיאן עשה דרכו ממצרים האקזוטית, לאירופה הרחוקה באמצעות סוחרים איטלקים וספרדיים, הוצג בפני בתי מלוכה ואצולה ברחבי היבשת, וכבר בימי הביניים הפך חלק מגרדרובת היבשת המערבית, כשהוא משמש לאמרות בגדים – להוספת אפקט מחמם, וליצירת הצהרה אופנתית מלאת נוכחות. הנרי ה-VIII ממש אהב את הלוק, אגב.

במהלך המאה ה-18, הבד עושה את דרכו מחדרי ההלבשה המפוארים של המעמד הגבוה, לארונות החבוטים של שאר העם.

לקראת שלהי המאה, בית מלאכה בריטי, העניק לפוסטאין מתיחת פנים עיצובית לצרכי עמידות, ארג חוטים לבד בסיס, הדביק, חתך, הבריש וסידר אותו ככה שקיבל מראה פסים-פסים מוגבהים, מתאים בול לכל העמלים בקור ובתנאים ירודים במהלך המהפכה התעשייתית. יש הסבורים כי השם הנבחר, קורדרוי, נועד להיות אקט שיווקי, כשכל דבר שנשמע צרפתי מיד מתויג “שיק”; אחרים טוענים כי כולה מדובר במראה של הבד – פסים (cord) על בד גס (duroy). מעבר לתעלה, ביבשת, לא קנו את הסיפור וקראו לו פשוט “מנצ’סטר” על שם עיר המקור.

מאה שנות עמל ויזע, פלוס מינוס, והקורדרוי היה בשל לעבור לשלב הבא. 

בשנות ה-60 של המאה הקודמת, מגלים את נפלאות הקורדרוי, “קטיפה לעניים” באחד מכינויו, הסטודנטים והביטניקים. סלבריטאים עם יד על הדופק, מאמצים את האמירה האופנתית המחתרתית, וכוכבות כבריז’יט בארדו, ג’יין בירקין וסטיב מקווין מצטלמים, בוטחים ומלאי כריזמה, כשהם לובשים פריטי קורדרוי.

ככה שאת שנות ה-70, פותח הקורדרוי בעמדת “היפה והנכון ביותר”. 

מתי פריט כלשהו מאבד מזוהרו? כשאת מוצאת את עצמך עושה “אפקט ברנדה-קלי” עם המרצה שלך להיסטוריה. ובגלל זה, שנות ה-80 הצליחו להזיז את הקורדרוי מקדמת הבמה.

בריטני וכריסטינה – הירדנה ועפרה של שנות ה-90 – נתנו פייט ראוי לגראנג’ והחזירו את הקורדרוי לגיחה אופנתית קצרה, במכנסיים בגזרת סבנטיז נמוכה, רחבה ומלאת תקווה. 

התהילה והריבועים בבטן – לא נמשכים לנצח. פריטי הקורדרוי אופסנו שוב בצד האפל של המלתחה הראויה ללבישה.

עם שינויי האקלים והעליה בטמפרטורות הממוצעות לעונה, של השנים האחרונות, הפך הקורדרוי לבחירה חורפית הגיונית, עדכנית ומועדפת.

לא עוד “קטיפה לעניים”. זה פשוט “הקטיפה החדש”.