אי השוויון הגדל בישראל מטריד מאוד את הכלכלנים, הפוליטיקאים והעיתונאים. דו”ח העושר של BCG קובע שישראל היא המדינה העשירית בעולם בריכוז עשירים וגם המדינה ששיעור העוני בה הוא הגבוה מבין המדינות המפותחות. בקיצור זה אומר שיש פה הרבה עשירים גדולים והרבה יותר עניים גמורים וזה לא בגלל חרדים, ערבים או מיזרבלים אחרים, אלא מדובר בעשירים ועניים בתוך אותה קבוצת אוכלוסיה.
הבעיה הזו החריפה מאוד בחמש עשרה השנים האחרונות, כך גם לפי מחקר מכון טאוב. מכיוון שברור לכולם שהאי שיוויון הוא איום קיומי אם לא ה..על החברה בישראל, וועדת הכספים בכנסת עסוקה מאוד בדיון על השטחת הפירמידות של הטייקונים, אני רוצה לסייע ולהציע פתרון מצויין, שמתייחס גם לאי שוויון וגם לנושא הפירמידות. אבל רק תזכורת קטנה לגבי המנטרות המלוות כל דיון מסובך בנושא:

1. צריך לחשוב מחוץ לקופסא
2. בלי חדשנות אין עתיד
3. כדי שיהיה טוב צריך שקודם יהיה קצת יותר רע

ובכן – הפתרון האולטימטיבי לבעית האי שיוויון הוא ביטול שכר המינימום. נא לא לסקול באבנים או לצעוק גוועלד. השכר הגבוה שהמעסיקים חייבים לשלם לעובדיהם מפריע להם להתמודד בהצלחה בתחרות הגלובאלית. אם הסיני המאומן מרוויח חמישית מהישראלי המיומן, אין פלא שהוא מאפשר מחירים כל כך נמוכים. אם הבנגלדשית החרוצה מרוויחה עשירית מהישראלית הרצוצה, אין להתפלא שהמפעלים כורעים מעומס. אם ההודי המשכיל מרוויח רבע מהמתכנת הישראלי היעיל, אין לשמוט לסת כשההייטק עובר למיקור חוץ.
אם יבוטל שכר המינימום בחוק, וכל מעסיק יוכל לשלם לעובדיו על פי המקובל בענף אליו משתייך הארגון, המפעלים יוכלו להתמודד שוב באופן הוגן במחירים הנמוכים שמכתיבה הגלובאליזציה.
זו תחרות חופשית במיטבה וכמובן שהיא לטובת הצרכן (מנטרה מספר 4). אבל כדי להבטיח שביטול שכר המינימום יפעל לטובת כלל האוכלוסיה והמשק, צריך במקביל לחוקק חוק הפוך. חוק שמגביל את גובה השכר בארגון ביחס ישר לשכר הנמוך. נגיד לא יותר מפי עשר (או פי חמישים לפי הצעת החוק בכנסת).
אם התחרות הגלובאלית מחייבת לשלם 1000 ש”ח לחודש לפועלת, יסתפק המנכ”ל בשכר חודשי של 10,000 ש”ח. ירצה המנכ”ל להרוויח 50,000 ש”ח? יתכבד נא וישלם לפועל הפשוט 5000 ש”ח. מי שירצה להרוויח יותר – יצטרך להתעשר מרווחים שמחולקים כראוי (ולא רווחים מחולקים על פי חוק, כבר ראינו לאן זה הביא אותנו, לא משהו).
למעשה, אחרי שהבנו שיש להשטיח את הפירמידות לשתי שכבות, ההמשך הטבעי הוא להשטיח את מדרגות השכר בארגון. אם יש חוק שמגדיר מהו השכר הנמוך במשק, אך מתבקש שיהיה חוק שיגביל את השכר הגבוה במשק. זה יסדר באופן יסודי את נושא האי שיוויון. זה אולי לא יפתח שנית את שערי המפעל בקרית גת, אבל יאפשר למשל לחברות הייטק ענקיות שמתמודדות על חוזים מול הסינים נגיד, לתמחר פרויקטים מחדש ולהתחרות בשוק החופשי. כי כשמתמחרים פרויקטים בחודשי אדם, בעצם סופרים משכורות. כל עם והשכר שלו. רמת החייל, קרית עתידים, הלב הפועם של ההייטק הישראלי, יושב איפה שפעם שכנו מפעלי תעשיה שהיוו את חוד החנית של ענף הטקסטיל. סימבולי מבחינה הסטורית האין זאת?