ברחבי העולם השקעות אימפקט הן להיט. קרנות משקיעות בחינוך, צמצום הזיהום הסביבתי, העסקת אוכלוסיות מוחלשות ועוד. שלל מטרות נאצלות מתקבלות  בהתלהבות גדולה ורק יעד אחד, שיכול היה להפוך את המצב על פיו, לא נמצא בפוקוס. למה?

מיזמים חברתיים הם הטרנד המתפתח החם בעולם ההשקעות. כולם רוצים לעשות קצת יותר טוב בעזרת הכלים העומדים לרשותם. והעומדים לרשותם של אנשי הכספים ובעלי ההון הם הכסף והנכסים שלהם. ולרוב, לכסף ונכסים יש תפקיד מרכזי אחד – להרוויח. להשיא תשואה, להניב הכנסה. לא מקובל לתת לכסף לשכב בחוסר מעש, להתעצל סתם כך בנחת בחיקו האוהב של הבנק.

מהכסף שמושקע במיזמים חברתיים מצופה לנהוג אותו דבר. לצמוח ולהרוויח. ומאחר ולמיזמים האלו לרוב יש אג’נדה שלעתים מקשה עליהם להשיג את היעד המרכזי – רווח, יש נטייה ליזמים ולמשקיעים כאחד לעגל קצת פינות ולהגדיר מחדש מהו חברתי. וכך קורה למשל שמיזם בתי אבות, נדל”ני לחלוטין, מקבל תווית תקן כי הוא עוזר לאוכלוסיית הקשישים, והקרן השוויצרית שמקדמת אותו טוענת לכתר אימפקט בלי למצמץ. על פי אותו הגיון כל קבלן הוא יזם חברתי כי הוא דואג לדיור למשפחות צעירות שנושאות בנטל (או לא), וכל WEWORK היא מיזם חברתי שמקל על מצוקת שכר הדירה של צעירים חדורי שליחות ונטולי ממון.

אבל לא תמצאו בקרב המשקיעים ואפילו בקרב היזמים, ולו אחד שירצה להשקיע במיגור אי השוויון בעולם המערבי.  ואם לא מיגור, לפחות הפחתה? צמצום? משהו? למעט הבלחה רגעית של הגבלת שכר הבכירים בבנקים וכתיבת מאמרי מערכת חוצבים בעיתון דה מרקר – לא תמצאו מי שמציע מודל כלכלי מתוקן שמציע דרך לתקוף את הבעיה הזו, שהוגדרה זה מכבר כאתגר הקשה ביותר של העולם המערבי.

והשאלה היא למה? למה כל התייחסות לאי השיוויון נתפסת כאמירה קומוניסטית הרת אסון? למה כל מי שמעז להתבטא נגד פערי השכר המופרכים כלכלית, נתפס כאנכרוניסט סוציאליסטי שבא לחבל בשימחה?

הרי רוב הסיכויים שהיזמים החברתיים והעובדים בכלל לא יהנו ממנעמי הקפיטליזם הזה. למעשה 1% בלבד מאוכלוסיית העולם גורפת יותר מ 50% מההכנסות. בישראל 3.9% בלבד מהעובדים, מרוויחים שכר שעולה על 30,000 ש”ח כולל-הכל. 96% מרוויחים הרבה פחות, ובעצם כמחצית מהעובדים, בכלל מרוויחים שכר מינימום. 5300 ש”ח כולל-הכל.

אז למה בכל זאת נרתעים כולם כאחד, משקיעים ויזמים, מטיפול באי השיוויון? מדוע מעדיפים העשירים להמשיך להתעשר (ולתרום) ועובדים להמשיך ולשאת בנטל? כיצד זה שטובי הכלכלנים, המשקיעים והמלומדים לא מגבשים מודל קפיטליסטי משופר שמיטיב עם קצת יותר מאחוז בודד או 3.9% ברי מזל? מדוע רוב הציבור, המרוויחים הקטנים והמפסידים הגדולים מתנגדים למלחמה באי השיוויון? הסיבה כנראה היא הטבע האנושי.
אלו וגם אלו מסרבים לוותר על החלום.


כולם רוצים לחוות את סיפור סינדרלה על בשרם, גם אם הם כבר סינדרלה, או אפילו נסיך.
לחוות את החלום בו קורה הנס ולפתע הם הופכים לאותם מתעשרים ברי מזל, לאותם יזמים שלא ויתרו ומצאו עצמם כעבור זמן בלבו של אקזיט ענק, לאותם משקיעים שרצו בטוב והנה כספם שהושקע בטוב הזה, גרף תשואה שלא תבייש אף מיזם קפיטליסטי הגון.

הרבה מחקרי שוק וכתבות מנסים להוכיח קשר הדוק בין התוצאות הכלכליות והחזון הערכי של התאגידים. בין אם זה נכון ובין שזה רוצה להיות נכון, דבר אחד בטוח: צמצום אי השיוויון היה מאפשר לצעירים לבחור בעיסוק על פי הלב ולא על פי הכיס, היה מאפשר לנתב כשרונות לתחומים רבים, במקום לצבוא על פיתחו של אי ההייטק שמאכלס 8% בלבד מהתושבים, היה מאפשר לפתח או לשמר תעשיות מגוונות, והיה מחזיר את עטרת התחרות החופשית ליושנה ומאפשר מוביליות חברתית מקצועית.

אם המשקיעים ודיירי האחוזון העליון לא רוצים למצוא עצמם אחראים לרווחת תושבי הגלובוס כולו, מוטב להם שישקיעו את כספם, כשרונם וליבם בגיבוש מודל כלכלי חדש להצלת הקאפיטליזם, כל עוד אפשר. צריך לארוז אותו מחדש, אולי בוהק ולוהט פחות, אך מותאם יותר למציאות ולרוב המוחץ של האוכלוסיה.

וזה יהיה חתיכת אימפקט.

חדש בחנותלחנות

?Are you on the list

קבלי 25₪ הנחה

ומשלוח חינם

למימוש ברכישתך הראשונה!

לאחר קבלת כתובת הדוא”ל שלך נשלח לך את הקופון. ההטבה למשתמשות חדשות ולא כוללת פריטי הזדמנות אחרונה (ב50₪). הקופון נשלח מיידית אך לעיתים מופיע בתיבת המייל לאחר כמה דק’. המידע שלך ישאר חסוי ולא נשתף אותו עם צד שלישי.

דילוג לתוכן