פון פירסטנברג על שער הניוזוויק ב-1976. “עצמות הלחיים המצולמות ביותר בשנות ה- 70”

דיאן פון פירסטנברג הצליחה להקים במו ידיה עסק משגשג ופיתחה את שמלת המעטפת שהפכה לסמל לשחרור ולנוחות נשית. בדרך היא הספיקה להתחתן (ולהתגרש) מנסיך, לבלות עם אנדי וורהול, ולהתבגר בחן. שירה ברויאר על אחת המעצבות מעוררות ההשראה שפועלות מאז שנות ה 70 ורלבנטיות גם היום.

הייתי בת 13 כשבמרץ 1976 הגיע מגזין הניוזוויק השבועי לביתנו . תמיד אהבתי את מגע הדפים החלקלק אבל הפעם התאהבתי לגמרי. מצילום שער הגיליון ניבטה אלי אישה יפהפייה בשמלה נהדרת. מבטה חסר הפחד, מבנה פניה האקזוטי ושמלת המעטפת עם הדפס הבמבוק הירוק, הילכו עלי קסם.
דיאן פון פירסטנברג שהוכתרה אז על ידי הניוזוויק כ”אישה הכי ברת שיווק בתחום האופנה מאז קוקו שאנל”, היתה סנסציה בעולם האופנה והעסקים, ובעלת “עצמות הלחיים המצולמות ביותר בשנות ה- 70″, כפי שנכתב עליה מאוחר יותר ב”ניו יורק טיימס”.
פירסטנברג נולדה בבריסל כדיאן סימון מישל חלפין ב-1946. אמה, לילי נחמיאס, ניצולת שואה מאשוויץ, העניקה לה אופטימיות ואומץ. “אמא שלי היא שורדת, לא קורבן ותמיד אמרה לי: מה שלא יקרה בחייך, לעולם אל תהיי בעמדת קורבן”. פירסטנברג התחנכה בשוייץ, למדה כלכלה באוניברסיטת ז’נבה, עברה לפריז לשמש כאסיסטנטית של צלם האופנה אלברט קוסקי, ועברה לעבוד באיטליה אצל אנג’לו פרטי שהיה בעל 3 מפעלי אופנה. ממנו למדה הכל על סריגים, גזרות והדפסים.
“כשהייתי קטנה לא ידעתי מה אני רוצה לעשות כשאגדל, אבל תמיד ידעתי איזה מין אשה אני רוצה להיות: חופשייה, עצמאית, כזו שיכולה לשלם את החשבונות שלה בעצמה. לא אחת שמחכה לגבר שיתקשר אליה בבוקר שאחרי”. ואז היא פגשה נסיך. את אגון פון פירסטנברג, צעיר יפה תואר ממשפחת אצולה. “נכנסתי להריון ודאגתי שיחשבו בטעות שעשיתי זאת בכוונה כדי להינשא לו אבל באמת אגון רצה להינשא לי. סיפרתי לבוס שלי שאני עומדת להתחתן ולעבור לניו יורק, וביקשתי את רשותו להכין כמה דוגמאות של שמלות מהבדים שלו במטרה למכור אותן בניו יורק, וכך עשיתי”, היא מספרת על ראשית דרכה בראיון.

פירסטנברג הגיעה לניו יורק והתמקמה עם בעלה בדירת פאר בפארק אבניו, ב-1970 היא ילדה את בנה אלכסנדר, ופגשה את דיאנה ורילאנד עורכת ה’ווג’ הנערצת שהתלהבה מהשמלות ויעצה לה להציג אותן. פירסטנברג בחרה כדוגמנית את ג’יין פורת’, אחת מבנות ה’פקטורי’ של אנדי וורהול, והציגה את השמלות במלון גותהם בניו יורק. שנה לאחר מכן היא ילדה את בתה טטיאנה, וב-1972 פתחה בעזרת סכום של 30 אלף דולר שקיבלה מאביה, שואו רום בשדרה השביעית יחד עם שותף. היא הצטלמה למודעת פרסומת עצמית כשהיא לבושה בשמלת המעטפת שעיצבה יושבת על קופסה לבנה תחת הכיתוב: ” feel like a woman ;wear a dress”

פון פירסטנברג בשמלת המעטפת בפרסומת שצילם רוג’ר פירג’נט מ1972

“הרגשתי שקיים צורך בשמלה” היא אומרת על המצאת שמלת המעטפת שהפכה מאוחר יותר לסמלה המסחרי, ומבהירה ביושר “לא המצאתי אותה, היא אחת מצורות הלבוש הבסיסיות ביותר שקיימות כמו הקימונו, וכמו כל בגד שהוא נטול כפתורים או רוכסן”.
מה שפירסטנברג פיתחה בהחלט טמון בשילוב בין הגזרה לשימוש בסריגי הג’רסי –משי המעולים. היא הדפיסה עליהם שלל דוגמאות חייתיות, צמחיות וגרפיות.
שמלת המעטפת “the warp” הפכה להיט. היא שיקפה את השחרור והנוחיות שנשים חיפשו. היא היתה קלה ללבישה, קלה להסרה, נוחה לנסיעות ואלטרנטיבה נשית ראויה לחליפת המכנסיים הפופולארית. “אני לא עושה אופנה”, היא אמרה אז בראיון, “אני רק עושה בגדים לאנשים כמוני”.
ב-1973 היא התגרשה מהנסיך, והמשיכה לעבוד במרץ במקביל לחיי חברה נוצצים שניהלה עם חברי הג’ט-סט של שנות ה-70. אנדי וורהול צייר את הפורטרט המפורסם שלה, ובין חבריה הקרובים נמנו מריסה ברנסון, נכדת המעצבת הסוריאליסטית אלה סקיאפרלי, מעצב האופנה המוכשר הלסטון ומיק וביאנקה ג’אגר. ב-1976 היא כבר כיכבה בכל העיתונים הכלכליים, וייצרה 20 אלף שמלות בשבוע. ליום הולדתה ה-30 היא רכשה לעצמה דירה בת 16 חדרים בשדרה החמישית והוציאה ספר יופי בשם “איך להיות אישה יותר מושכת, בטוחה וחושנית “.

פון פירסטנברג בימי סטודיו 54

“תקופת סטודיו 54 בסך הכל נמשכה שנתיים” היא אומרת על השנים הפרועות שלה, “למעשה גרתי עם הילדים ואמא שלי, והיה לי עסק לנהל בבוקר. כך שבעצם יצאתי לבלות רק בין 12 לשתיים בלילה”
בספר זיכרונות, שפרסמה ב-1998 אותו הקדישה לבעלה לשעבר, הנסיך, “על שהעניק לי את הילדים ואת השם” כתבה: “בערך בחצות, הייתי נוהגת לנעול את מגפי הקאובוי שלי ולנהוג במרצדס שלי למיד-טאון, לחנות בגראז’ הסמוך ולהיכנס למועדון. אהבתי את התחושה בהיכנסי לבדי כמו קאובוי שנכנס לסלון בעיירה, שאני שוברת בכך טאבו”.
ב-1979 מחזור המכירות של החברה שלה עמד על 150 מיליון דולר, ונוספו קויי יצור למוצרים לבית לאחר שהעבירה את הייצור והמכירות לידי תאגיד אופנה שמרני. היא ניהלה רומן מתוקשר עם מעצב קריאטיבי בחברה, ברזילאי שכונה ‘פאולו’ בלבד, ובילתה במקומות אקזוטיים. כשדירתה צולמה ל”ווג” הצהירה: “אני אוהבת להיות מעט שנויה במחלוקת, באופן שבו אני משלבת בין דברים כדי שהקהל ימשיך לנחש מה הגישה שלי לטעם טוב”.
שנות ה-80 היו שנים גרועות לעסקי האופנה של פירסטנברג. שמה ניתן לזכיינים רבים מדי, וזהות המותג שלה התמוססה יחד עם שליטתה בחברה. היא מכרה את עסקי הקוסמטיקה, נפרדה מהתאגיד השמרני, וייסדה הוצאה לאור קטנה בפריז. עד סוף שנות ה-80 היא לא הפסיקה לכתוב,לעצב ולנהל את עסקיה המגוונים אם כי מעמדה כמעצבת דעך. בסוף אותו עשור הכריזה על קאמבק, אבל רק אחרי שעבר עשור נוסף, חזרו שמלות המעטפת שלה להיות מצרך לוהט.

פון פירסטנברג חוזרת להיות רלוונטית. דור חדש של היפסטריות גילה את שמלת המעטפת

שנות ה-90 ותחילת האלפיים החזירו אותה לזירת האופנה. היא קלטה במהירות שדור שלם של היפסטריות קונה בהתלהבות את שמלות המעטפת שלה בחנויות וינטאג’, גם בעקבות הצלחת הסדרה “סקס והעיר הגדולה”, והיא החליטה להשיק מחדש את שמלת המעטפת המפורסמת.
היא חידשה את בית האופנה שלה, ייצרה מחדש את שמלות המעטפת, חלקן במתכונת חדשה וחלקן עם ההדפסים משנות ה70 שכעת היו בסגנון וינטג’ ופצחה בשיתופי פעולה פוריים. בין היתר עם מעצב הנעליים כריסטיאן לובוטין, ריבוק, ותכשיטי ה. שטרן. היא זכתה בפרסים רבים על מפעל חייה ובמקום של כבוד ברשימות המתלבשות הזוהרות של תקופתה. היא נישאה שוב , לבארי דילר, טייקון תקשורת עמו יצאה בצעירותה, והמשיכה בפרויקטים עם מעצבים וחברות שונות. ב -2006 היא התמנתה לעמוד בראש איגוד המעצבים של אמריקה.
מעמדה כאייקון אופנה מתקופת הדקדנס של שנות ה-70, יחד עם העליות והמורדות שידעה, והצלחתה מחדש, חיזקו את היותה סמל לאישה משוחררת ובעלת ביטחון. היא גם הזדקנה בחן טבעי “אני בטוחה שאנשים מסתכלים עלי ושואלים: ‘למה היא לא עושה מתיחת פנים?’. אבל אני נהניתי מכל יום בחיי ואני מרגישה מוזר למחוק משהו מכל זה” אמרה בראיון. “מערכת היחסים החשובה ביותר שיש לך היא עם עצמך, אתה חייב לאהוב את עצמך ולהיות ישר, ואז יש לך בהירות וכשיש לך בהירות, יש לך דרך פעולה וכשיש לך דרך פעולה, יש לך הצלחה”.

פון פירסטנברג. “נהניתי מכל יום בחיי, ואני מרגישה מוזר למחוק משהו מכל זה”.