לכבוד שבוע הגאווה, שירה ברויאר על הג’נדר בלנדר. הדרך לבלבל הגדרות שרירותיות.

הרגע בו ראיתי לראשונה את הצילום של גרייס ג’ונס על עטיפת “nightclubbing” משוריינת בז’קט של גו’רג’יו ארמאני היה מבלבל. לא הייתי בטוחה האם לפני בחור או בחורה. זה היה בתחילת שנות השמונים.  חצי עשור אחרי שהתלהבנו ב”מופע הקולנוע של רוקי” והספקנו  לשכוח את  דייויד בואי, לבוש שמלה על עטיפת The Man Who Sold the World 

עדיין קל להתבלבל גם עכשיו. למשל כשמביטים על סתיו סטרשקו. “למה צריך תמיד להגיע להגדרות, אם אתה בן או בת?” הוא שואל בסרטון ההיכרות עמו לרגל השתתפותו ב”אח הגדול”.   השוליים של אתמול הם המרכז של היום ונוכחותו של יצור אנדורגיני כמוהו בתוכנית מיין סטרים פופולארית היא שיקוף של השיח הרווח היום על מגדר, זהות מינית וטרנסג’נדריות. הבלנדר ג’נדר. הטרנד שמבטא גישה לבגדים ולאופן לבושם בלי לתת לשום זהות מגדרית להפריע.  

זה כמובן לא חדש, כבר בשנות העשרים במאה שעברה נשים החלו ללבוש מכנסיים, בשנות הארבעים, חליפות מרופדות כתפיים. בשנות השישים הן לבשו את הסמוקינג, חליפת הטוקסידו של סאן לורן ובשנות השמונים, חליפות כוחניות ששידרו עסקים. לאורך כל המהפכה הפמינסטית, נשים ביטאו את התחזקות מעמדן דרך אימוץ קוד הלבוש הגברי. אחר כך זה השתנה בטענה שדווקא בגלל זה, הגיע הזמן להפסיק לחקות את הלבוש הגברי ולהתחיל לתחזק את הנשיות. זה הגיע עד לנקודה בה גם נעליים גבוהות עקב, היוו בהפוך על הפוך, כלי להעצמה.  

לקראת חורף 2015-16 ניכר שהמגמה מתפשטת. חליפה פרחונית על דוגמן מתוכשט אצל גוצ’י, תיק נשי נישא על ידו של דוגמן בחליפה ירוקה על אותו מסלול. חולצה לבנה ועניבה דקה, שלייקס, מכנסיים ומעיל על דוגמנית קצרת שיער בתצוגה של סאן לורן ומראה גברי בסגנון ה”דנדי” האנגלי אצל אן דמולמסטר.         

ג’ודית באטלר מחייכת לה וודאי אי שם…עם פרסום ספרה ב 1990 “gender Trouble” היא הציעה לפרק את הגדרות הנוקשות למושג מגדר, דרך בלבול בניהם. למשל אם נשים ידברו בלשון זכר, בנים יאריכו שיער, ימרטו גבות. “אישה אינה חייבת להיות אישה במובן שאנחנו מכירים אותה, כמו גם הגבר”, טוענת באטלר ומציעה להבחין עד כמה הקטגוריות “זכר” ו”נקבה”, מכוננות באופן מובנה חברתית. אחת הדרכים לשינוי  לשיטתה היא דרך פארודיה, בהופעות דראג, בהן גברים מתחפשים לנשים, ובכך מדגימים, כיצד תפקידים מסורתיים הם בסך הכל מסוכמות חברתיות. הפארודיות מחלישות לטענתה, את כוחן של הקונוונציות המגדריות, ומציגות אותן כשרירותיות, ומכאן פתוחה הדרך לשוויון…עכשיו, יותר מעשרים שנה אחרי הטקסט של באטלר, הדרך לשוויון פתוחה לכל הכיוונים, נשים בבגדים גברים, גברים בבגדי נשים ויאללה… בלבלו אותם.