מעיל הוא דרך להגיד משהו בלי להזדקק למילים. שירה ברויאר על המעיל כחבר נאמן. לכבוד סופשבוע גשום וסוער.

ינואר אלפיים וחמש עשרה הגיע. השמש זורחת, נצחית, מתעלמת מההבטחה לסוף שבוע גשום. בחמש, כששעון החורף יחשיך ערב מוקדם, ישתרר בבת אחת קור. במונחים מקומיים כמובן. בהתאם למצב המוכר של חורף שטוף שמש, השתרשה כאן תפיסה שבחורף הישראלי, לא צריך מעיל. אבל, בסוף זה מגיע. הקור האמיתי, הצורב, המכווץ.

אחרי מערכת יחסים ארוכה עם מעיל צמר שחור, קלאסי, גזור בקו חד המשרטט בדייקנות את הגוף ועדיין גמיש ומאפשר תנועה, (תכונה של צמר, אגב) אני יודעת להעריך מעיל טוב. כזה שכמו חבר טוב, יהיה שם בשבילך לעטוף ולחבק בחמימות. שלי היה באורך הברך. מתאים ללבישה עם חצאית או שמלה ועם ג׳ינס, כמובן. בביקורים בפאריס, תמיד התבוננתי בנשים במעילים. בכל הצורות ובכל האורכים. מטופפות על עקבים או קופצניות בנעלי ספורט. נשיות באופן שצומח רק בתרבות הצרפתית. בין אם על ידי הדגשת מותן המהודקת בחגורה ובין אם בצללית מעוצבת בסגנון אורבני מתוחכם, א-סימטרי כזה יפני או בלגי, עם פיתולים פיסוליים.

כי מעיל הוא דרך להגיד משהו בלי להזדקק למילים. נכון, אפשר הגיד את זה על בגדים בכלל ונעליים בפרט. ובכל זאת,  מעיל הוא סוג של שיריון מגן, והיכולת לתמצת דרכו הצהרה ברורה היא מושלמת. חשבו על מעיל עור. של אופנוענים או רוקרים. כמה מסרים הוא מעביר במבט אחד בלבד? או מעיל אלגנטי מצמר קשמיר, או קלאסי בצבע קאמל או מעיל מנומר, שהוא הצהרה רבת פרשנויות, תלוי בלובשת כמובן, ובאיבזור. פריט איקוני שמוכר מצילומי דיוות משנות ה60, מג׳קי קנדי ועד לסופיה לורן, בימים שעוד היה מקובל ללבוש פרווה בלי להחשב רוצחת. והיום? היום הוא יתקבל כסוג של בדיחה, קריצה בין מביני עניין כשהוא עשוי מפרווה מלאכותית ומגיע עם פריטים סותרי קיטש כמו טי שירט לבנה, ג׳ינס משופשף וסניקרס שוות מיוחד, רצוי על בחורה מעודנת עם קוקו מרושל ופנים נקיים מאיפור. או טרנץ׳, קליל ואורירי, קלאסיקה של שיק על זמני, חוצה עדות וגילאים ותמיד מקנה ללובשת אפיל אירופאי איכותי.

או  מעיל מחויט, רכוס בדבל ברסט (שורת כפתורים כפולה) כולו סמל למישטור וארגון, וכל הפרעה, מצב פרום פנימי או חיצוני, מקבל  דרכו תמיכה ומעורר יראת כבוד. כמו המעיל שאיב סאן לורן עיצב לקטרין דנב ב״יפיפית היום״ ב 1967, כסוג של שריון מגן, כמדים בורגניים המסווים את הפעפוע שמתחת לשטח.  מעיל מעוצב למשעי, נוסך אלגנטיות וביטחון כמו שרק בגד מוצלח יכול. כי זהו כוחם של של בגדים שכאלה. שהם הופכים לעוגן. לאי של ביטחון ויציבות, בארון החיצוני והפנימי. שמספרים מי אנחנו ומי אנחנו שואפים להיות. שמדייקים את עצמנו. בני לוויה נאמנים לחורף שאף פעם לא בטוח אם ומתי יגיע, ובסוף זוכים להפוך, לפחות לתקופה, לפריטים מיתולוגיים באודיסאה הפנימית שלנו, וכשהם נשחקים מרוב שימוש, קשה למצוא להם תחליף.

קליק להתרשמות ולרכישה של המעילים של קו.קו.