רותי גביזון ברוזה (58) מומחית לסדר וארגון חללים ובתה מורן ברוזה (33) שפית ויועצת עסקית בתחום המזון הן צמד נוסף בפרויקט צילומי ׳אמהות ובנות׳ בבגדי הקיץ של co.co. שירה ברויאר שוחחה איתן על התשוקה לסדר ולעולם טוב יותר.

לפני שלוש שנים, הייתי למשך כמעט חודשיים, צמודה לרותי גביזון ברוזה במסגרת פרויקט משותף. בכל בוקר אספתי אותה מביתה ויחד נסענו לארגן בית ישן ומבולגן של מכרה. צפיתי בה מקרוב, בוראת סדר מתוך הכאוס. בתשוקה בוערת ממש ובטוב טעם. ממיינת ומקטלגת, מנפה ומארגנת. מפנה מגירות וממשטרת ארונות. גופיות מימין, סריגים משמאל, פורשת שטיח על הרצפה והופה יוצרת פינת עבודה, כולל אגרטל עם שושנה. בסיום התהליך שהיה יסודי ועמוק, עמד לו בית כמו חדש. מטופח, נוח לדייריו. קל לסידור ופשוט לתחזוקה, שקט לעין ולנשמה.

“תמיד קיפלתי, סידרתי ושטפתי למרות שהיתה לנו עוזרת בבית היא אומרת, זה צורך שמעניק לי שקט”. בצבא שירתה כראש הלשכה של מתן וילנאי ושיכללה את יכולותיה בתחום הארגון. “זה היה כמו לאמן שרירים חזקים מלידה”.

בסוף 1978 היא נישאה לדויד ברוזה והם עברו לגבעתיים. לפני 33 שנה נולדה בתם מורן, שנה אחריה נולד הבן רמון ולפני 24 שנה נולד בארה”ב הבן אדם. “עברנו לארה”ב אחרי הצלחת האלבום “האשה שאיתי” ב1984. חיינו 17 שנה בניו ז׳רזי. החיים היו עמוסים וצבעוניים, הייתי יו”ר ועד ההורים בב’הס, ארגנתי אירועים, הקמתי ספרייה והייתי מעורבת בחיי הקהילה. גידלתי את הילדים וניהלתי את הקריירה של דיויד. ב 2001 עברנו למדריד כדי לפתח את הקריירה שלו בספרד. ב 2004 חזרנו לארץ, עברנו לדירה בתל אביב שקנינו עוד כשחיינו בארה”ב ואז גילנו שהאהבה נגמרה ונפרדנו אחרי 30 שנה בדיוק.”

מה את עושה בימים אלה?

“אני עובדת בחברה שלי ׳סידהרתא׳ שנותנת שירותי עיצוב, סידור וארגון לבתים ומשרדים. למזלי מצאתי חיבור בין התשוקה לסדר, ליכולת להתפרנס ממנה ולהפוך אותה למקצוע רווחי ויצירתי. בשנה האחרונה הגוף שלי אותת לי להאט את הקצב והתחלתי ללמד ולהכשיר צוותים לעבוד בשיטה שלי. דורי בן זאב, חבר יקר, קורא לה ״בית הסדר העולמי של רותי״.

איך הפכת את התחביב למקצוע?

“אחרי הפרידה, ליויתי את דודתי לטיפול. בזמן שחיכיתי לה, ראיתי סביבי ארגזים. שאלתי את בעלת הבית אם היא עוברת דירה והיא אמרה שהיא מתכוונת לעבור תוך שנה. שאלתי אותה אם בכוונתה לגור עד אז על ארגזים והצעתי לה עזרה בארגון הבית עד למעבר. היא שמחה וזה היה למעשה הפרויקט הראשון. אחרי שנה וחצי כשהיא עברה לדירה החדשה היא פנתה אלי ומאז, מפה לאוזן אני מקבלת עוד ועוד הצעות לסדר בתים, לעצב ולארגן אותם מחדש.”

באיזה בית גדלת? מסודר?

“כן, מאד. נולדתי בטוניס ובגיל שנתיים עליתי עם כל המשפחה, כולל הדודים לארץ. גרנו בחיפה, בכרמל, בבית גדול ויפה עם מנהלת משק בית. שפת האם שלי היא צרפתית והתרבות הצרפתית שלטה ברקע כולל ההקפדה האסתטית. אמא שלי היתה יפיפה ומאד אקסטרווגנטית. עישנה סיגריה עם פומית והתאימה את הנעליים לשמלה ולתיק. היה לה בוטיק בכרמל והיא אהבה את החיים הטובים. כשהייתי בת חמש, אבא שלי שהיה מהנדס ובוגר הסורבון, התחיל במסעות עסקים מעבר לים. עם השנים הביקורים שלו הלכו והתמעטו עד שהייתי רואה אותו בערך 3 פעמים בשנה. הייתי מאד קשורה אליו. פעם בשבוע הייתי שולחת לו מכתב באנגלית והוא היה מחזיר לי אותו עם תיקונים. למדתי ממנו מהי קפדנות וחריצות. מ 55 שנות נישואיו לאמא שלי, במשך 40 שנה הוא חי בניגריה. עסק ביבוא ויצוא ובדיג. הוא אהב ספורט ותמך בנו כלכלית בנדיבות רבה אבל הוא לא היה נוכח. רק בסוף ימיו, כשכבר היה זקן וחולה, הוא חזר לארץ וגר עם אמא שלי תקופה קצרה עד למותו. הוא תמיד אמר “הסבלנות מביאה לידי ניצחון”.

איזה תהליך את עוברת עם אנשים שיש להם נטיה לאגירת חפצים וכמה זמן לוקח להם לסדר את הבלאגן, אם בכלל?

“זה תלוי כמובן במצב אבל בעיקרון זה יכול לקחת כמה ימים. ביומיים הראשונים בעלי הבית עוברים אתנו על החפצים ואנחנו ממיינים ומבדילים בין עיקר לתפל. אחר כך אנחנו מרכזים חפצים מאותו סוג ומוצאים להם מקום קבוע ונוח לגישה. בדרך כלל יום עבודה אורך 8 שעות. לפני כן אנחנו מערבים את כל בני הבית, מבררים אתם מה הם הצרכים, הרצונות והבקשות. התהליך הוא משותף והרעיון הוא ללמד אותם לשמור בקלות על הסדר לאורך זמן.״

איך?

“ברגע שיש לכל חפץ מקום קבוע מראש והוא ידוע לכל בני הבית, זה מאד קל כי אז יש שני מצבים: או שהחפץ נמצא בשימוש או שהוא במקומו. כשאנשים יודעים מה המקום המוגדר לכל דבר קל להם להתרגל להחזיר חפצים למקום. בסופו של דבר מדובר על שינוי הרגלים.״

איך את שומרת על הסדר?

“אני מוצאת קופסאות נוחות לאיחסון ומרכזת את כל הדברים שלי כך שהכל יהיה לי מול העיניים. למשל כל העגילים, הצמידים והמחרוזות מונחים בקופסאות שמחולקות לתאים. הרעיון הוא לחלק ל ‘compartments’ – לתאים, למגירות, לקופסאות, לסלסלות, לחוצצים. כל אלה עוזרים מאד לחלוקה לפי נושאים ולשמירה על הסדר. אני מספקת אותם ללקוחות שלי”.

איך את שומרת שהארונות והתאים שלך לא יהיו מפוצצים מחפצים, בכל זאת צברת הרבה דברים.

“ אני מאמינה ב ‘less is more’ למרות שאני לא מינימליסטית. מבחינתי צברתי די ויש לי מספיק. אם אני פעם בכמה זמן רואה משהו שאני מאד אוהבת, בדרך כלל צעיף, אני אקנה אותו. אם המגירה מלאה למדי, אני אוותר על פריט ישן כדי לפנות מקום לפריט החדש. אני לא מאמינה בלצבור ולצבור. העומס שנוצר לא שווה את ההקשרות לחפצים, צריך ללמוד לוותר. פעם בחצי שנה אני מחליפה ארונות מקיץ לחורף. מה שלא לבשתי יותר משנה אני מעבירה הלאה“

תני כמה עצות זהב למסודר המתחיל

“1. להשקיע בארון טוב. מי שיכול להרשות לעצמו, שיבנה ארון בהזמנה וינצל את כל הגובה מהרצפה עד התקרה. בכל מקרה כדאי להתייחס לכל ארון כאל מיכל שצריך להסתפק בגבולותיו. הבעיות מתחילות כשאנשים גודשים את הארונות ומתחילים לערום דברים בערמות בכל מיני פינות בחדר. בארון מומלץ לחלק את הגובה לשני חללים לתליית חולצות, חצאיות ומכנסיים ואת שאר החלל לחלק לתאים לפי נושאים. למשל תא לבגדי עבודה, תא לג’ינסים וכו… כדאי שיהיה בארון חלק שמוקדש לתיקים, ארנקים וכו. מאד נוח, לפנות בכניסה ארון נפרד למעילים לשימוש כל בני הבית וארון ציבורי למגבות ומצעים שישרת את כולם.

2. לייצר כמה שיותר מגירות, מומלץ שטוחות כדי שיהיה קל לראות את התחתית. המגירה האידאלית בעיני היא בעומק 30 סמ׳ . למשל מגירה לצעיפים, יש לי מגירה שמכילה את כל הצעיפים שלי כשהם מגולגלים וגלויים לעין.

3. לייצר מגירה נפרדת מהארון לנעלי קיץ ונעלי חורף ופעם בשלושה חודשים לנקות אותה.

4. כדי להמנע מעומס חפצים כדאי להסתפק בכמות סבירה של מלאי. אני אוהבת שיש לי תמיד מכל דבר משהו אחד בשימוש ועוד אחד במלאי, שמפואים, סבונים חומרי ניקוי וכו…אף פעם לא חסר לי וגם הארון לא מפוצץ. ברגע שמשהו נגמר, אני רושמת אותו ברשימת קניות. הרבה פעמים אנשים בכלל לא יודעים מה חסר להם והם סתם קונים עוד ועוד, מתפתים למבצעים ומפוצצים את הארונות.

5. לארגן משרד ביתי. להרבה זוגות שילדיהם עזבו את הבית, מתפנה חדר שאפשר להפוך אותו לחדר אורחים ומשרד ביתי. את הניירת כדאי לתייק בקלסרים נפרדים לפי נושאים ולהחליט על יום בשבוע שבו עוברים על הניירת, מתייקים ומטפלים במה שצריך. חשבונות, תשלומים וכל המטלות המשרדיות. הרעיון לבסס שיגרה של תחלופה ולא לצבור.”

כמה עולה בערך לארגן ולסדר דירה?

“העלויות משתנות בהתאם למצב ולגודל אבל באופו כללי ניתן לארגן דירה של 2-3 חדרים בתקציב של כמה אלפי שקלים. הרבה פעמים עיצוב וארגון מחדש של הדירה חוסך עלויות כבדות של שיפוץ. כשלכל דבר יש מקום מתאים, וכל אחד יודע איפה הוא נמצא, אין מצבורים ויש סדר, הכל יותר הרמוני”.

מורן ברוזה (33)

מה את עושה בימים אלה?

״כרגע אני עסוקה בלטפל בבת דודה שלי שחולה ומאושפזת בבית חולים בחיפה. אבל בימים כתיקונם אני עוסקת בייעוץ עסקי בתחום המסעדנות. בנוסף אני לומדת שנה שנייה פסיכולוגיה במכון אדלר ב ארבעה מסלולים: הנחיית קבוצות להורים, לזוגות, לגיל השלישי וייעוץ ארגוני”.

איך הגעת לעיסוק שלך?

“כשהייתי בת 3 סבא שלי מצד אמא שלי נתן לי צנצנת של קוויאר בלוגה ואכלתי את כולה. תמיד התעניינתי באוכל וזה היה עניין משמעותי אצלנו בבית. הייתי אופה עם אמא ומבשלת עם אבא. לפני עשר שנים, היה לי חבר ויחד טיילנו בכל העולם במשך שבע שנים. גיליתי שאני תמיד סוחבת לכל מקום תבלינים ומצרכים וגם כשאנחנו באמצע שום מקום, אני מבשלת משהו ממה שיש. כשהיינו בדרום אפריקה למדתי בבית ספר לשפים והבנתי שאני יכולה להתפרנס מבישול.”

ספרי קצת על איך ואיפה גדלת:

“נולדתי בישראל וגדלתי עד גיל 4 בתל ברוך ואז עברנו לארה”ב . עד גיל 19 גרתי בניו ג׳רזי ואז עליתי לארץ והתגייסתי לצבא. אח”כ טיילתי 7 שנים עם החבר שהיה לי בכל העולם. עבדתי כשפית בלונדון במשך ארבע שנים אצל גורדון רמזי ואז עברתי מהמטבח לניהול וייעוץ עסקי בתחום המזון״.

מה עיצב אותך?

“הבינלאומיות שנחשפתי אליה השפיעה עלי ונתנה לי ראש פתוח ויכולת קבלה. אני רואה את עצמי כמו קשת מגוונת. אמא שלי באה מתרבות צרפתית, אבא שלי גדל בספרד, חייתי שנים בארה”ב , נסענו כמשפחה הרבה ונחשפנו דרך הקריירה המוסיקלית של אבא להרבה אנשים ותרבויות. כמובן שגם ההורים שלי השפיעו עלי. הם אנשים שרואים את הזולת ויש להם זיקה חברתית. העיקרון של קבלת האחר והשונה חזק אצלנו. גם העובדה שהייתי 12 שנה בשומר הצעיר השפיעה עלי , נחשפתי שם לטבע, מנהיגות ומחשבה פילוסופית, כל שבוע היה מפגש ובקיץ היינו גרים בצריפים בטבע . אחת החוויות הכי משפיעות היתה בגיל 12, לקחו אותנו בבית הספר לארבעה ימים בטבע עם המורים וההורים. לימדו אותהו מודעות לסביבה, כבוד הדדי לאדם ולטבע וזה היה אירוע מכונן לכולנו. זה כל כך השפיע עלי עד שהחלטתי להקים פרויקט עתידי, מיזם חינוכי אקולוגי שיהיה חלק מתוכנית הלימודים במשרד החינוך”

מה בתוכנית?

“לעשות הסבה מקצועית לחינוך אקולוגי. אני שואפת להקים מיזם שיחבר בין הגופים הרבים הקטנים שפועלים בתחום החינוך האקולוגי-חברתי ולהעלות את המודעות לכך שאנחנו פרט בתוך חברה. לבסס ערכים של כבוד הדדי בין בני אדם ובינם ולבין הטבע, זה היעוד שלי”.

חשוב לך לעשות את זה בארץ?

“כן, יש לנו המון פוטנציאל ויש לנו הזדמנות לשאוף להיות מדינה למופת. כרגע אנחנו רחוקים מכך אבל הגיע הזמן שנקח את האחריות לידיים שלנו.”

כמה דברים שאת אוהבת:

ספרים – האדם מחפש משמעות של ויקטור פרנקל ושר הטבעות של טולקין
מקום – אני אוהבת לראות את הכל מלמעלה מהמטוס אבל הכי את נמיביה וסיביליה.
מוסיקה – את המוסיקה של אבא שלי כמובן וגם מוסיקת אפרו-לטינית, בלוז, ג׳אז וקאטרי.
אוכל – צלעות של אבא, סלט של אמא ושני שפים : charlie palmer ו marcus wareing – שאצלו עבדתי כמנהלת מחלקת פטיסרי ויש לו שני כוכבי מישלן.
תחביבים : אוהבת לחשוב, לצלם, לאפות ולבשל , אוהבת פינטרסט והכי הכי אוהבת קמפינג!.…
אישיות: סר דייויד אטנבורו. אם הייתי יכולה , הייתי רוצה לחיות את החיים שהוא חי.