גירסת הגלביה של דריס ואן נוטן

זה קורה פעם בשני עשורים בערך. גלגל האופנה המסתובב עוצר פתאום במקום שהוא הבית שלנו ו…בינגו! פשוניסטות בשמלות גלביה נינוחות, כפכפים מנצנצים ועגילים מצטלצלים, מחרוזות ארוכות ותיקים קטנים שנישאים בנון שלנטיות אלגנטית. כולן לובשות הקיץ גלביות על תקן הלהיט האופנתי התורן. גרסת שנות האלפיים לבגד עתיק יומין, מצודד וחושני מתמיד ולגמרי מהשכונה שלנו. מארצות ערב והמזרח התיכון. ובפריז, אי שם על מסלולי תצוגות הקיץ הוצגו גלביית פרחים על רקע כחול של דריס ואן נוטן וגלביית שיפון משי אדומה מבית דיאן פון פרסטנברג. אבל היי, הגלבייה היא שלנו, חלק מנוף חיינו ולא עוד גחמה עונתית של מעצבים אירופאים שמעולם לא ראו גלבייה מקורית מקרוב. סופסוף אנחנו אופנתיים באופן מקומי, שורשי ומסורתי. ואפילו לא בפעם הראשונה. כי מי שגדל בשנות השבעים או בסביבה עדתית שהגלבייה היא חלק מתרבות חייו, מכיר את הגלבייה היכרות אינטימית. מחופי סיני, מירושלים, מיפו. מחוג המשפחה, טקסי החינה וחגיגות המימונה.

גרסת הגלביה של דיאן פון פרסטנברג

מסוף שנות ה60 היתה הגלביה חלק מאופנה פוסט-היפית מתובלת בפלקלור אתני שהתאים לישראל של אז. אלה היו השנים היפות של משכית בה השכילו פיני לייטרסדורף ורות דיין לבטא את רוח האופנה תוך שימוש במקורות האותנטיים של ישראל והתרבויות ממנה באו העולים. אישית, אני זוכרת את אמא שלי בשנות השבעים, לובשת שמלת גלביה לבנה מעוטרת ברקמת בית לחם אדומה שנקנתה בעיר העתיקה ונלבשה כשמלת ערב, בוהו-שיק סטייל. ואת אחותי, חוזרת מנואבה לבושה בגלבייה. היא שזופה, הגלביה לבנה ורוח החופש מפעמת…. בינגו נוסף נרשם שני עשורים מאוחר יותר כשבשנות התשעים שוב עצר גלגל האופנה בתחנה שלנו. הפעם היו אלה מכנסי החאקי שזכו לעדנה. גם הם היו להיט אופנתי עולמי שעבורנו היה כמו בן משפחה אובד השב לביתו. מזכרת מימי ייבוש הביצות.

גירסת הגלבייה של משכית. צילום: פיטר הרצוג.

“הגלביה היא חלק מהנוף שלנו עד שכמעט לא שמים לב אליה”, אומרת דליה קפוזה ,מעצבת הבית של co.co, שעיצבה העונה גלבייה מבד מכובס שזורמת על הגוף ונקשרת בשרוך מאחור להדגשת צללית נשית מחמיאה. “ראיתי את הגלבייה בכל מיני זמנים והקשרים ותייקתי אותה בראש. לקראת הקיץ, תחושת בטן הובילה אותי לייצר גלבייה ושמחתי מאד לעצב בגד שיש לו הסטוריה מקומית. כל הבגדים הנינוחים והארוכים כמו הגלבייה והקפטן מתחברים אצלי לחזרה לגזרות בסיסיות ורחוקות מהגוף. נראה לי שהטרנד הזה מתקבל באהדה כי הוא מעורר באנשים תחושת אותנטיות ושייכות למקום”.

גלביית co.co בעיצוב דליה קפוזה. צילום: לירון ויסמן.

אתי צאיג מבוטיק ‘גלבייה’ שנפתח לפני כשלוש שנים בפאתי נווה צדק מגלה ש”כשפתחנו, השותפה שלי מירב הדרי ואני, לא ניחשנו שהגלבייה תתקבל בכזאת אהבה. בהתחלה קנו את הגלביות בעיקר תיירות מצרפת אבל עכשיו רוב הלקוחות שלנו הן ישראליות ואני מוצאת את עצמי עושה משלוחים לנשים בכל הארץ. כשהחלטנו לפתוח חנות בגדים, חיפשנו נישה שתייחד אותנו. חשבנו על בגדי חופשה מתוך האהבה שלנו לז’אנר הבגדים הזה. מירב באה עם הרעיון של הגלביה כי היא גולשת ונמצאת הרבה בים וגם אני, הכי אוהבת ללבוש ג’ינס עם חולצת גלבייה. הרעיון היה לעשות בגדי חופש. לקחנו רעיונות מבגדי חופשה מחופי סיני, מתיאלנד או ממרוקו כי רצינו להביא את הרגשת החופשה לחיי היומיום ואז התמקדנו בגלבייה והבאנו אותה קרוב לגוף, כדי שהיא תתאים לחיים בעיר ותהפוך לגלבייה אורבנית”.

אתי צאיג ומירב הדרי מ’גלבייה’

בחוף הים או על מדרכות העיר, נראה שלגלבייה יש כאן מקום טבעי שהוא מעבר לטרנד החולף. עכשיו מעניין יהיה לראות אם גם הגברים יאמצו אותה כחלק מתרבות הלבוש המקומית הישנה-חדשה ויתחברו לשורשים דרכה.

,