לא תצעדו לבד

מילון טקסטילי שימושי

רבידה, ידידה נאמנה
השם שלה לא משהו, אבל המראה הרך והשופע, שמגלה טפח ומסתיר טפחיים נאה להפליא

לפני כשבוע, התהלכתי ברחוב רוטשילד היפיפה, השמש זרחה, אנשים חייכו לכל עבר, רק חסרה שלגיה שתקפץ בין עצי הפיקוס ותשיר עם הציפורים. ובכן, לא נתקלתי בשלגיה באותו יום, אבל במקומה קיבלתי מחזה שהשאיר בחורה קנאית שכמותי בפה פעור: בחורה יפה התהלכה לה בשדרה, כמו בסצנת Slow Motion, כשמלכת הכיתה נכנסת למסיבה, שערה התנופף ברוח, ראשים הסתובבו, והשמלה, אלוהים השמלה, כמו של אלה יוונית בשמלת משי, מעוטרת בקפלי רבידה, גרמה לי לעצור ולהנות מרגע התהילה שלה. בנות, בואו ניתן תשומת לב חמה במיוחד לחברתנו הטובה, הרבידה. כן, האקדמיה ללשון היתה יכולה למצוא שם קצת יותר סקסי מזה לפיסת עיצוב נחשקת שכזו. עדיין לא מאוחר. בעולם כולם קוראים לה Drape, מקור המילה מצרפתית Draperie, אבל המושג הזה מתאים יותר לוילונות מאשר לז’אנר האופנתי שעליו אנו מדברות. הרבידה היא בעצם טקסטורת הקפלים שנוצרת במפתח הצוואר למשל, כאשר מניחים לבד עודף ליפול בנינוחות. הנפילה משתנה בזכות תכונותיו של כל בד לגופו. אם הבד קליל ורך, כמו משי לדוגמא, הקפלים שלו יהיו דינמיים ויזוזו לאן שהרוח תיקח אותם, אם לא תהיה רוח הם ירקדו עם הגוף ריקוד שרק ייטיב עם כולם. אם הבד הוא כבד וקשיח, הקפלים יהיו סטטיים ויצרו טקסטורה משלהם שלא תתכתב עם אמא טבע או איתנו, אלא תעטוף את הגוף כפי שהיא, לפעמים אין זה דבר רע בכלל. הרבידה מגיעה אלינו מהעבר הרחוק מאוד. ההיסטוריה של האומנות מלאה בציורים שמדגימים היטב כיצד ציירים ופסלים התענגו על ציור רבידות כדי לתאר בגדים, וילונות, או כל פריט טקסטילי שרצו לתת לו מראה תלת מימדי. גם לאחר שהרנסנס אימץ סגנון לבוש צמוד יותר לגוף, בכל זאת המשיכו להשתמש ברבידה כתיאור טקסטורלי. לטעמי, רבידה היא חברה נאמנה. היא תסתיר כשצריך, תעמוד איתנה ותשמור על מסתורין, ובימים טובים, היא תדגיש ותרקוד איתנו. 
לסיכום ציטוט בתרגום חופשי של קנט קלארק,  הסטוריון אומנות מוערך שחי במאה שעברה: “רבידה מרחפת מגלה את קווי התנועה שבדיוק עברה… רבידה, בכך שהיא רומזת על קווים וכוחותיהם, מציעה לכל תנועה אפשרויות מן העבר ומן ההווה”