סוף סוף גם לנו יש טור עצות שאמור להקפיץ אותנו לטבלת הנקראים ביותר. קבלו חמישה עקרונות בסיס לשיווק ויראלי – ארבעה ידועים ואחד סודי

מרגע שפתחנו את משכננו הנחבא אל הכלים ברחוב קהילת סלוניקי 7 קומה ב’, הבנו שיקשה על לקוחותינו למצוא אותו, גם אם תעמודנה על הויטרינה של בר-לחם ותישאנה מבטן אל על לעבר הקומה השניה. ומשום שהבנו, שינסנו קולמוס ושפתיים ופצחנו במאמצים הנדרשים על מנת לפרסם את CO.CO ברבים.קידמנו בפייסבוק, סיפרנו שוב ושוב, אירחנו, דיברנו על כל אוזן כרויה ושאיננה, כתבנו והרצנו קמפיינים. נדמה היה שהתוצאות סבירות, שמחנו ששותפות מביאות חברות שמספרות אחר כך לידידות, עשינו שימוש זהיר ומושכל בתקציבנו המועט והנה, אתן כבר יודעות עלינו! אבל הענין האמיתי הוא לעשות את הדבר הזה שכולם ידברו עליו. הפרסומת של הזקן ונכדותיו להמבורגרים, הסרטון על הבירה לשוביניסטים, או התמונה המצחיקה והגאונית של תום יער בטייק אוף על התינוק של נירוואנה.

מסתבר שלהמציא משהו ויראלי, כזה שתירצו להזדהות איתו, לכעוס עליו, לצחוק ממנו או לשתף במחאה או בתמיכה – זה לא פשוט בכלל. כל מומחה לשיווק יודע להגיד שצריך לעשות את זה, כל מקדם אתרים מבקש את זה אבל הביצוע דורש שיתקיימו מספר תנאים. בשבוע האחרון סוף סוף עלינו על זה, ואנחנו שמחות לחלק אתכן את התובנות:
פרובוקציה – בדרך כלל משתמשים בה הלוזרים שיש להם רק רעיונות נגאטיביים, כאלו שהם מקווים שיעצבנו אנשים. אלו אנשי הפרסום שאמרו לי לפני עשרים שנה שזה מצוין לצלם בחורות בתנוחות בוטות והצלחה תיחשב אם ידברו על זה, והכי טוב אם הדתיים יתנגדו לזה ויבקשו להסיר את הפרסום לאלתר. לא חשוב אם מדברים עליך רע או טוב הסבירו לי, העיקר שמדברים. זה כנראה נכון לכרישי השיווק, זה בודאי לא מתאים לפרבריות כמונו שרק רוצות שכולם יחשבו עליהן רק דברים טובים.
הומור עצמי חסר מעצורים – זה מתחלק לשניים. מצד אחד הומור עצמי, מצד שני חוסר בושה מוחלט. מי שגדל על משטרת “מה יגידו” בקיבוץ ולא נכנס יחף לחדר האוכל כי אסור, הבושה היא חלק מהוויתה. לעומת זאת מי שגזרה את השמיכה האחת ויחידה והפכה אותה למעיל לנגד עיניה המתפלצות של מנהלת המתפרה אולי בכל זאת שיחררה מעצור או שניים. אבל הומור עצמי? אנחנו? שנועדנו להציל את הקפיטליזם ולתקן את עוולות הכלכלה המודרנית? מאיפה נביא?
אסון גדול – זה אולי פשוט, אבל יש לקוות שחלילה איננו בר תכנון. פיגוע בבנגקוק, צונאמי, מעונו המתפורר של ראש הממשלה, כל אלו מאורעות גדולים שחיש קל נישאים בפי כל אבל טפו טפו לא אצלנו. בעצם, ביום שישי היה פיצוץ בשרותים והקומה הוצפה – זה נחשב? לא התפשט בפייסבוק?
הצלחה ענקית – לשם אנחנו מכוונות ללא ספק. זה יהיה הקייס שלנו. כשננפיק את קו.קו. בנאסדק, כשאמזון יקנו אותנו במיליארד דולר, כשנגיע ל 1000 שותפות, כשנפתח את הקהילה הבינלאומית הראשונה, ולאחריה את הקהילות הבאות, כשליאונרדו דה קאפריו יבטל את החתונה איתנו. אולי זה יצליח להביא אותנו לחדשות? 
שלי גרוס – את ההרשמה לסלון התרבותי לכבוד צאת סיפרה החדש “החיים ומה שלבשתי” סגרנו כעבור יומיים באוברבוקינג של פי שלושה ממה שהסלון יכול להכיל, חולצות הפסים שהיא הציעה קיבלו פי שניים הצבעות מבדרך כלל בסוף שבוע אחד, ה PRE-SELL של החולצות האלו, שמאפשר רכישה במימון מוקדם בהנחה משמעותית חיסל את המלאי בלי שהתכוונו וכל זה בגלל מישהי עם טעם משובח, דיוק מילולי נדיר וקהל קוראות נאמן ומפרגן.
אז מה המסקנה? שאולי איך לייצר פרובוקציות, אסונות והצלחות ענק בכוונה תחילה אנחנו עוד צריכות ללמוד, אבל בלזהות אנשים מוכשרים שכל העולם יודע שהם כאלו – אנחנו תותחיות.