שירה ברויאר ערכה ביקור בארון המפואר של זהבה כספי פירון ויצאה עם תובנות ומתכון לנישואין מאושרים.

זהבה כספי פירון פותחת לי את דלת ביתה בשורטס לבן וגופיה בכחול נייבי. היא יחפה, שיערה הבלונדיני אסוף ברישול מוקפד וסיגריה דקיקה בין אצבעותיה. זו לא ההופעה המצופה מאישה בת 77, אבל פירון לא חיה על פי ציפיות של אחרים. היא נעה בקלילות בדירתה האלגנטית המשקיפה על הים ממרומי מגדל מהודר ברחוב הירקון בתל אביב, סמוך למלון דן. במסגרת היכרותנו מהיותה חברה פעילה באגודת ידידי התזמורת הפילהרמונית בה ניגן אבי שנים רבות, היא נאותה להתראיין ולפתוח בפני את ארון הבגדים שלה, שחברה משותפת תיארה כ”אוצר עתיר שכיות חמדה של אופנה משובחת”.

מה את עושה בימים אלה ?

“עד לפני שבוע עבדתי בהתנדבות באיכילוב, עכשיו לקחתי הפסקה ואחרי הקיץ אתחיל שוב. היום אני הכי נהנית להיות בבית. אני קמה מתי שאני רוצה, משוחחת בטלפון עם אחותי וגיסתי, שותה קפה, אוכלת שתי פרוסות לחם מלא, מתמקמת על הספה, קוראת ספרים ופותרת תשבצים לחידוד המוח. אחרי הצהריים, הנין שלי שבקרוב ימלאו לו 3 מגיע לביקור עם סבתא שלו, הבת שלי ארזה. פעמיים בשבוע אני מתעמלת עם מדריך בבית, בערבים אני הולכת לקונצרטים ולהצגות. חברה שלי עיתונאית ואני נוסעת עמה להצגות גם בתיאטרון באר שבע ובשאר חלקי הארץ. כל השנים הלכתי להמון פרימיירות ופתיחות אבל הפסקתי, היום אני מעדיפה לראות הצגות, ולא פרימיירות.

איפה נולדת וגדלת ?

“נולדתי וגדלתי ברחוב בלפור בתל אביב. הורי באו ב1923 מברלין כחלוצים, אבא שלי היה חרוץ והצליח. תחילה עבד בחיפה בסוכנות של חברה שבדית למתכת ואחכ פתח סניף שלה בתל אביב. גדלתי בבית אמיד, דתי מסורתי אבל ליברלי. אמא שלי היתה עקרת בית למופת, מאד פיקחית, היא נהגה ללכת אחר הצהריים להרצאות והשכילה. תמיד היתה לבושה היטב. בבוקר בשמלת חולצה מכותנה, אחר הצהריים בשמלת פישתן או משי שנטונג. מאד אהבתי ללכת אתה לתופרות.

איך היתה ההרגשה לגדול בבית אמיד בתקופת קום המדינה?

“לא הייתי מודעת לזה עד לשביתת המורים הגדולה. הזמנתי אז את ילדי הכיתה ללמוד אצלי בבית ורק כשראיתי אותם עומדים שמוטי לסת מול התמונות וכלי הכסף שהיו אצלנו בבית, הבנתי שזה חריג. לא היתה אצלנו טיפת נובורשיות ולא רצון לנפנף בשפע. עוד כשהייתי בבית הורי, אחותי שגדולה ממני התחנה עם הרמטכ”ל של אותה תקופה כך שהחברה סביבי היתה אליטסטית והיה ברור ששומרים על פרופיל נמוך”.

מה עיצב אותך?

“אחרי הצבא התחתנתי עם אלי כספי שהיה אז סטודנט לרפואה וחיינו ארבע שנים בבלגיה. זה מאד השפיע עלי. ספגתי את אירופה, למדתי צרפתית, הבנתי המון דברים. בעלת הבית שלנו לקחה אותי פעם למחוז הכפרי של ילדותה והראתה לי את הבית והחלון שבו אמא של סבתא שלה ראתה את בעלה חוזר מקרב ווטרלו. זה היכה בי כמו רעם. הבנתי עד כמה האירופאים קשורים למקום שלהם, יושבים באותו הבית, חיים רצף הסטורי, תרבות חיים שלמה ואיפה אנחנו, היהודים, תלושים. ההבנה הזאת חיברה אותי לאורח חיים ולתרבות קלאסית שבאה לידי ביטוי בבישול, אופנה ומוסיקה”.

פירון וכספי היו נשואים 28 שנה. הוא היה ל”גניקולוג הכי טוב בתל אביב” לדבריה, הם גרו בסביון עם שלושת ילדיהם: שתי בנות ובן והיא עסקה בפעילות התנדבותית באגודה למלחמה בסרטן ובאגודת ידידים של מוסדות תרבות שונים. כשהיתה בת 44 הם התגרשו.
“שנאתי לגור בסביון, אני אוהבת ים ואנשים. חזרתי לתל אביב, גרתי בדירה חמודה, הייתי מיודדת עם זובין מהטה. יום אחד הוא ביקש שאזמין אותו לארוחת ערב כדי שהוא יוכל לראות מי הגבר שבגללו אני לא פנויה. הזמנתי אותו ואת מיכאל פירון, עו’ד שהיה לי עמו לי רומן בעוד ששנינו היינו נשואים. כולם יודעים את זה. זו היתה אהבה מטורפת, 3 שנים אחרי שכל אחד מאיתנו התגרש, התחתנו וחיינו יחד עד ליום מותו לפני 5 שנים.”

מה המתכון לנישואין טובים?

“אמון, חברות ולדעת לקבל אחד את השני. כשאחד מנסה לשנות את השני זה לא הולך. מיכאל ואני מאד קיבלנו אחד את השני. אחד הדברים שהוא מאד אהב זה ללכת איתי לקנות בגדים. הוא היה יושב לו על כורסא עם כוס שמפניה בבוטיקים המהודרים, אני הייתי מודדת בגדים והוא היה אומר: “הו זה נהדר, קחי לך את זה וקחי גם בעוד כמה צבעים נוספים”.

בחדר השינה המרווח של פירון מתחבאים אוצרות אופנה רבים מבתי אופנה ידועים: ז’קטים של שאנל שתפורה לתחתית שלהם השרשרת המפורסמת של הבית שתפקידה לשמש כמשקולת כך שהז’קט יהיה מונח על הגוף בצורה מושלמת, אוסף נהדר של שמלות שחורות קטנות קלאסיות, ואין ספור פריטים מבית יוקרה כמו שאנל, דיור, ולנטינו, ארמני, אוסקר דה לה רנטה ועוד ועוד. גם את המעצבים הישראלים המובילים של שנות ה80 פרנסה פירון יפה ולבשה יצירות של ריקי בן ארי, ג’רי מליץ, עודד גרא, גדעון אוברזון ועודד פרוביזור. ז’קטים, חליפות, חצאיות, סריגים, מכנסיים, נעליים, חגורות, מחרוזות, צעיפים, סיכות, עגילים וצמידים. כל מה שאישה שסגנון ואופנה קרובים לליבה יכולה לחלום עליו.

איזה תובנות יש לך מעשרות שנים של קניית בגדים?

“הדבר הכי חשוב זה לקנות בגד שמרגישים בו נוח. שמרגישים בו קלילות, כדאי גם לקנות בגדים בצבעים אחידים כדי שאפשר יהיה לשלב ולשחק בין הפריטים בארון. אני לא קונה כבר 5 שנים בגדים. יש לי ארונות מלאים ואני לא צריכה כלום. קניתי תמיד בגדים טובים וקלאסיים ששרדו מצוין. גזרה טובה, בד משובח וסגנון שהוא מעבר לאופנה, זה מה שהוכיח את עצמו”.

צילומים: שירה ברויאר