אלגנטיות היא . . .

אלגנטיות היא סוג של בגרות. לורן האטון בשמלה של הלסטון, שנות ה-70.

“אלגנטיות היא לא זכותם של אלה שזה עתה נפלטו משלב הנערות אלא של אלה שכבר לקחו בעלות על עתידם” אמרה קוקו שאנל באחד מציטוטיה המפורסמים.
שירה ברויאר בוחרת בפינצטה כמה ציטוטים וכמה פריטים אייקוניים שמיטיבים להגדיר מה היא אלגנטיות.

“אלגנטיות היא לא זכותם של אלה שזה עתה נפלטו משלב הנערות אלא של אלה שכבר לקחו בעלות על עתידם”. במילים אחרות, אם התעוררת מנעורייך שחלפו והחלטת להתחיל לנהל את חייך, עדיף שתחדלֿ/י להתלבש כאילו את/ה עדיין בגיל ההתבגרות. כלומר די לטי שירט עם הכיתובים הילדותיים, ביי ביי לנעליים משיעורי ההתעמלות, למכנסיים הקצרים מדי ולבגדים הצמודים מדי, המקושקשים מדי, המוזנחים מדי או מה שזה לא יהיה… ועוד הוסיפה שאנל באותו עניין בהזדמנות אחרת: “פשטות היא המפתח לאלגנטיות אמיתית”.

קו.קו (Co.Co) שלנו, בנבדל מקוקו שאנל הוא אמנם רק שם שמורכב מראשי התיבות של המילים שמגדירות את מהות החברה Collective Collection (הסבר ניתן למצוא ב “הסיפור שלנו” למעלה בתפריט הראשי) ואין לנו יומרה להתהדר בשמה של מדמואזל גבריאל קוקו שאנל האגדתית. שאגב, קיבלה את כינויה על שם הכלבלב עליו שרה בתקופה הקצרה בה התפרנסה בדוחק כרקדנית וזמרת במועדוני הלילה של וישי בהיותה בת 20.
אין לנו חומרי הגלם ולא מסורת התפירה העילית של בית האופנה שפתחה כבר בראשית המאה שעברה. אבל, בעניין האלגנטיות, אנחנו לגמרי מזדהות עם הרעיון ששאנל ניסחה באופן בהיר כל כך.

פשטות היא אכן המפתח להופעה אלגנטית. פשטות שיש בה איכויות טובות של עיצוב, פרופורציות, חומרי גלם וגימורים.
כששאנל פיתחה ב1920 את מודל השמלה השחורה הקטנה היא הצהירה “שחרזדה זה קל…שמלה קטנה שחורה זה קשה” והיא ידעה על מה היא מדברת…להרשים ולמשוך תשומת לב בתלבושת ערב ראוותנית בנוסח שחרזדה הידועה בדמותה המסחררת בעלת שבעת הצעיפים זה קל. קשה יותר להרשים בקו נקי, צבע בסיסי ועיצוב חף מגימיקים.

“שחרזדה זה קל…שמלה שחורה קטנה זה קשה” -קוקו, 1936. צילום: ליפניצקירוג’ר וויולט.

שני עשורים אחרי ההצהרה של שאנל, הצליח איב סאן לורן לנסח מחדש הצהרת אלגנטיות מדויקת בגישה דומה .
ב 1966 הוא השיק את “לה סמוקינג” חליפת מכנסיים לנשים.

שוב אותם כללים: קו נקי, צבעוניות בסיסית בשחור-לבן, פריטים פשוטים: מכנסיים מחויטים, ג’קט גזור היטב , חולצת כפתורים, הכל ידוע ומוכר רק ההקשר היה חדש לחלוטין. חליפת מכנסיים. אשה. ערב. עם כל המטען הסקסי העלום, עם המיסתורין והתעתוע שנצרב יפה כל כך בצילום האלמותי של הלמוט ניוטון.

לא הרבה שנים מאוחר יותר, רוי הלסטון, המעצב הנוצץ של שנות ה70, סלבריטי בפני עצמו שהתהולל בסטודיו 54 בניו יורק יחד עם לייזה מינלי, ביאנקה ג’אגר , דיאן פון פירסטנברג, אנדי וורהול ושאר חברי הג’ט-סט של התקופה, הצליח לצקת תוכן חדש לנוסחה המנצחת: פשטות פלוס איכות שווה אלגנטיות.
הלסטון ידע לקלוע היטב לרוח תקופתו ולא היתה אישה ידועה אחת בניו יורק שהחזיקה מעצמה בעלת טעם והבנה באופנה מג’קי קנדי ועד ליז טיילור שלא לבשה הלסטון.
לחברתו אלזה פראטי, מעצבת תכשיטים מבריקה ודוגמנית בעברה הוא עיצב שמלה נהדרת שניסחה בתמצות מה היא אלגנטיות מודרנית. קו מינימליסטי וחומרי גלם משובחים. הלסטון עיצב שמלות ארוכות ופשוטות כמו קפטן מקשמיר או מעין שמלת טוגה ממשי קולח שהחמיאו ללקוחותיו ויצרו צללית ארוכה ואלגנטית. פשטות שאין בה חשש להיות היא עצמה, מצומצמת, מזוככת ונזירית והיא עדיין משדרת יוקרה והדר מלכותי שאין שני לו. או במילים אחרות אם נחזור לדברי שאנל, לחליפת הסמוקינג לנשים של סאן לורן או לשמלות המינימליסטיות של הלסטון, בחירה בפשטות אלגנטית היא סוג של בגרות.