מפגש השותפות. כשמבקשים נשים להציג עצמן בקצרה הן לוקות בצניעות יתר

מה קורה כשמקבצים בחדר אחד 20 נשים מובילות כל אחת בתחומה? המון רעיונות מקוריים, מנעד עצום של טעמים, ופוטנציאל צמיחה אדיר
צפרא פרלמוטר

אחרי ארבעה חודשי פעילות החלטנו שהגיע הזמן לכנס את השותפות לסיעור מוחות. התייעצנו כמובן עם מומחיות שהנחיית קבוצות היא לחם חוקן ואלו פסקו חד משמעית – שהשתגענו לגמרי. להזמין כל כך הרבה אנשים לחשיבה משותפת ודיון אסטרטגי על הדרכים האפשריות להתקדם לעבר החזון – זה מסוכן. זה כמו לחלק לקהל באופרה ביצים לפני שהזמר עולה לבמה. אחת המומחיות שהתייעצנו איתה סיפרה שבעבר היתה לה אפיזודה קצרה של כתיבת ביקורות קולנוע. היא שמה לב שכשהיא יוצאת מסרט גרוע אין לה שום בעיה למלא דפים במילים. לעומת זאת כשיצאה מסרט טוב – המילים נגמרו מהר. הלקסיקון האנושי לא בנוי לטוב. להעביר ביקורת כמו שכולנו יודעים זה הרבה יותר קל ונעים. המומחים יודעים את זה מצוין ולכן מקפידים תמיד לנסח שאלות באופן חיובי, בקבוצות קטנות ולנווט את השיחה ביד אומן. אנחנו אולי ידענו את זה אבל היה לנו ברור שהגיע הזמן לשמוע מה שומעות השותפות, ולהקשיב למה שיש להן להגיד – אם הן רוצות להגיד. וגם ביקשנו מכל אחת להביא בגד אחד אהוב.

אז הנה כמה מסקנות:

1. זה בסדר גמור לשים עשרים נשים בחדר אחד, הן לא זורקות תקרות זכוכית אחת על הראש של השניה. ולא שמות רגליים.

2. כשמבקשים נשים להציג עצמן בקצרה הן לוקות בצניעות יתר. פרופסורית היתה מדענית, בעלת חברת עיצוב ידועה היתה למעצבת, וסמנכ”ל בחברת היטק גדולה היא “בתחום משאבי אנוש”. כל העובדות נכונות, אבל אפשר רק לנחש שגברים היו מייצרים עם אותן המילים תארים מפוצצים הרבה יותר, וגם הם היו צודקים. זה רק ענין של גישה.

3. כשמסתיים סבב הכרות כזה, התחושה של להיות חלק מהמעגל הזה, היא עילאית. כמו שאמרה למחרת אחת המשתתפות – היתה הרגשה שזה “כח צביקה”. כזה שאפשר לעשות איתו כל דבר. בגדים זאת רק התחלה.

4. כשמפגישים אנשים אינטליגנטים מדיסיפלינות שונות, ומעלים בפניהם נושא שאינו בתחום המומחיות שלהם – עולים רעיונות מקוריים ומעניינים. (וגם כאלו שלא, אבל זה לא חשוב, זה חלק מהתהליך).

5. כשהתלונה העיקרית היא שקשה מאוד למצוא את המקום ואם רק (אנשים היו רואים כמה יפה ונעים ומזמין המתחם והקולקציה, והבגדים, והקפה), אז… – זו תלונה לא רעה.

6. כשמסתכלים על כל הבגדים האהובים של כולן יחד, מתקבל מנעד טעמים כל כך רחב שיכול להוביל לאחד מן השניים: הטיפוס הפסימי יאמר – איזה יאוש! איזו שונות, אין שום קשר בין טעם אחד לשני, אין מצב שאפשר לרצות את כולן.
הטיפוס האופטימי יאמר – איזה כייף! מגוון טעמים אדיר, מספיק שכל אחת תמצא בגד אחד לטעמה, ופוטנציאל הצמיחה אדיר.

7. כשבסוף הערב גם האופטימיות וגם הפסימיות יוצאות הרוב עם מדף חדש בארון והמיעוט עם קולב, ברור באיזה צד צריך להיות.

8. וכשלמחרת מצלצלת חברת השליחים (הנחמדים!) להגיד שהיא רואה שהתנענו כי עומדת להסתיים חבילת השליחויות – סימן שהכיוון בסדר.

הדבר הכי חזק שעלה מהמפגש היה דווקא המכנה המשותף לכולן: הרצון והתחושה שזו הזדמנות לעשות משהו טוב יחד. וזה אפשרי.