אי שם לקראת פסח אשתקד עשיתי את הטעות הגדולה ביותר שבחורה יכולה לעולל לעצמה. הזמינו אותי למלא כיסא בתוכנית בוקר והסכמתי.
הנסיבות לזימוני היו ועודן מעורפלות. נדמה לי שקיטרתי על ספרה רב המכר של מארי קונדו ברבים או משהו בסגנון, מספיק כדי שאיזו מפיקה רבת מוטיבציה תראה פה פונטציאל ויראלי. או לפחות מילוי מקום של חמש דקות באולפן כעור. אחרי בירור הפרטים החשובים (יש איפור ומונית ומלא חשיפה בחינם) עברתי לסוגיה החשובה באמת. מה להגיד? סתם, נראה לכן. מה ללבוש? הרי ידוע, שהופעות נידחות בתוכניות בוקר סופן להפציע כאנקדוטות בארוחות שישי, בתור לקופת חולים או אפילו אצל המחנכת שלך מכיתה ג’ שאיכשהוא קלטה את דמותך והתעקשה להתקשר למטה רגב בירושלים כדי לציין “ראיתי את הילה בטלוויזיה. נורא יפה לה העלייה במשקל”. אז הפעלתי את התותחים הכבדים. כלומר, התקשרתי לארבע חברות טובות שהן מלבישות ותיקות בטלוויזיה כדי שימטירו עלי עצות.
אני אתמצת לכן: אל תופיעו בטלוויזיה בתוכניות בוקר. ואם אתן מופיעות אל תלבשו לבן, פסים, הדפסים, צבעים חזקים מדי ובדים שיגרמו לכן להזיע וגם לא יטשטשו את זה כראוי. אם כבר נקלעתן לסיטואציה שמפנה אליכן מצלמות ודורשת מכן ללהג בבהירות על נושא שבאמת אין לכן מושג בו, תעשו מה שאני עשיתי. תלבשו חולצת כפתורים. ותגהצו אותה קודם. ותדאגו שהיא תהיה במידה הנכונה, שהיא לא תתפקע על החזה או תגלוש מהכתפיים. ותסתיר את העובדה שכבר מה שמרגיש כמו שלוש שעות רצוף את מזיעה בניסיון להיות קלילה ושנונה בתוכנית שאף אחד שאת מכירה לא רואה ומתפללת בלב שהכפתורים יחזיקו גם אם תשתעלי רגע. כן, אני אוהבת חולצות מכופתרות. להופיע בטלוויזיה? פחות.
חדש בקטגוריית חולצות מכופתרות לנשים
כמו כל ידיעותיי על העולם גם החיבה לחולצה מכופתרת הגיעה משילוב של יותר מדי טלוויזיה והמציאות. אלפי פריימים מסדרות ניינטיז שבו הגיבורה מתיישבת במטבח של הבחור אחרי לילה סוער, שרק חולצת הכפתורים הלבנה והמגוהצת שלו מכסה אותה, עשו עלי עבודה טובה. העובדה שהצלחתי להשיג לעצמי סטוץ סטודנטיאלי עם מישהו מהפקולטה למשפטים בעברית נראתה כמו הזדמנות מצוינת לשעתק זיכרונות של אחרים. חפרתי לו בארון כדי למצוא חולצה ייצוגית לשוקו של הבוקר (קפה היה אז מגעיל בעיני. כאמור, הייתי מאד צעירה ) רק כדי לשמוע אותו רוטן מאחורי שזו חדירה לפרטיות ואנחנו לא מכירים מספיק. לא מצאתי חולצה הגיונית לפריים שרץ לי בראש וגם הבחור תקתק אותי בזעזוע החוצה אבל הכמיהה נשארה. התעצמה והפכה לאובססיה קלה שגרמה לי להסתובב במשך תקופה ארוכה עם חולצות שנגזלו מארונות גבריים אקראיים ולגרום לי להיראות – בפרספקטיבה לאחור כמובן – כמו פרודיה מגוחכת למדי על “מציאות נושכת”.
למזלם של כל המעורבים בדבר, חולצות הכפתורים עשו זינוק משמעותי בשנים האחרונות. ספציפית בארון הפרטי. הפסקתי לקנות חולצות שיועדו למין הנגדי. הקפדתי שיהיה מספיק מרחב לנשום (קריטי בחולצות כפתורים. אין דבר עצוב יותר, חוץ אולי משוקולד שהתקלקל, מחולצת כפתורים מתפקעת שלא יושבת טוב) ושיננתי לעצמי שאלגנטיות זה השחור החדש. לאחרונה גם עליתי מדרגה והתחלתי לחפש את חולצת הג’ינס המושלמת. יש המלצות?
blog
קבלי את הבלוג ועוד הפתעות אליך למייל
הרשמי לעדכוניםשנה טובה
המתחזים – סרט הבלהות של CO.CO
דיווח שותפות רבעון ראשון 2022
פברואר האיום
חדש בחנותלחנות
חולצה MINI פלדה
חולצה MINI אפור
חולצה MINI לבן
חולצה MINI שחור
מכנסיים SANTORINI S/24 אבן
מכנסיים SANTORINI S/24 אפור
מכנסיים SANTORINI S/24 שחור
שמלה ELLA שחור