הדיון על דימוי הגוף מסרב לרדת מהכותרות. לאחרונה התווסף לו הדיון על מידות הבגדים, שאינן זהות בין מותג למותג. הנה כמה עובדות מאחורי הקלעים של התעשיה שיעזרו לפוגג קונספירציות צדקניות ולהבין למה זה קורה.

מידה 36 היא רק מספר – למותג יש לרוב סגנון, קווים (מעוצבים) לדמותו, לקוחות שחובבות את טעמו וכוונות להתפתח. זהו הבסיס לפעילות התפעולית והמסחרית של כל מותג. הקולקציה הראשונה שמי ישורנה, היא החוליה הראשונה בשרשרת. כל השאר הסטוריה. ואבולוציה. 

בבואם לעצב את הקולקציה החדשה,  המעצבים מתבוננים לאחור על מנת ללמוד מהצלחות העבר ולא פחות מכשלונות העבר. לכולם יש כמה כאלו מפוארים במיוחד. ב CO.CO למשל אנחנו זוכרות בכאב את חולצות המעטפת שהיו עשויות מבד קרפ שיפון ויסקוזה משובח, שעלה כמו מטיל זהב ושקל כמו אחד כזה. דגם מופלא שכל אחת מהמייסדות מיהרה לרכוש לעצמה פריט, ובזה זה נגמר. משאר הפריטים נפרדנו ב 90% הנחה ועצבונות הרבה.

על בסיס הדגם הזה פיתחנו את שאר דגמי המעטפת. הצרנו, הארכנו, העמקנו, פישטנו ורשמנו הערות לתדמנית שפיתחה את הגיזרה החדשה ותפרה אותה מבד שונה. הדגם החדש מפותח תמיד במידה הקטנה, והיא הבסיס להגדלות של המידות הבאות. המידה הקטנה של CO.CO שקוראים לה 36 אינה דומה למידה הקטנה של CHANNEL שאינה דומה למידה 36 של OLD NAVY. היא בסך הכל נקודת ייחוס של המותג למנעד מידותיו.

בעבר, בעולם הקודם, כשהיו רק 2 עונות בשנה ואנשים לבשו חליפות לעבודה , נהגו היצרנים כולם להשתמש בשיטה אחידה להגדלות ופיתוח דגמים, הלא היא שיטת מילר. היום, כשהשיטה השלטת היא מהר ובזול, כל מותג מפתח את מידרג המידות שלו, בהתאם לממוצע הלקוחות שלו.  

דוגמנית זה מקצוע – הדגם הראשון שעושים כאמור, הוא לרוב במידה הקטנה ביותר. עלות הפיתוח והתפירה של דגם יחיד שכזה היא כ 1000 ש”ח , ומרגע זה מתחיל המרוץ להביאו למדף. וכך הגענו לשלב צילום הקולקציה. המותג הקטן אוסף את הפריטים, מתארגן על צלמת, מאפרת, מעצבת שיער, סטייליסטית וכמובן דוגמנית. עלות כוללת של יום צילום נעה סביב 7000 ש”ח בתקופת הצנע. אפשר להבין אם כך מדוע יש צורך במיקסום התוצאות של היום היקר הזה. זה אומר שצריך דוגמנית סופר מקצועית שיודעת לתקתק 50 מערכות לבוש ב 8 שעות צילום ולחייך במערכה ה 30 כאילו זה עתה לגמה קוקטייל מרענן בבית הקפה הקריר בשדרה.