חורף משובש, אביב מתעתע ומלחמה אחת מיותרת ובלתי צפויה. על מה שקרה ומה שיקרה בחודש הקרוב.

חודש פברואר הפך בשלוש השנים האחרונות לסמן עכור על הצפוי לקרות. בשנת 2020 החלו השמועות על הקורונה לנדוד למערב, בשנה שלאחריה כיכבו גלי הסגר וצריך לקוות שבהמשך השנה לא נגלה שבפברואר החלה מלחמת עולם שלישית. זו הנקודתית שהחלה, רעה דיה עבור מדינת אוקראינה אזרחי רוסיה והעולם בכלל.

היסטורית בענף האופנה, זה החודש הקשה בשנה מבחינת הפעילות. מכירות נמוכות, מלאי החורף שמגרד את תחתית החבית ובעקבותיו מחירי כלום שנהנות מהם המתאפקות הסדרתיות ולקוחות במידות הקצה בעיקר. קשה לפצוח עונה בחדווה כשברקע מנשבות רוחות מלחמה. המוזות לא יכולות לנוח, לשתוק או לחכות עד שבריוני העולם יתעשתו. הן צריכות לפעול ביתר שאת ולחזק את הרוח בהמשכיות הקיום היומיומי של האדם, ביצירתיות ובנחישות, כי זה יהיה בסופו של יום הנצחון האמיתי על הרוע ורדיפת הבצע שהביאה לפתחנו את האיום הנוכחי על החיים שהכרנו.

המוזות שלנו ישבו עד היום בחדר עמוס ארגזים, סטנדים, בדים ובגדים. העובדים נכנסו להציץ מה חדש, לקוחות ביקשו עזרה בסימון תיקונים ושותפות ניגשו לספר מה הן אוהבות ומה היו שמחות שנעשה. האפשרות להגות את הקולקציה הבאה בריכוז ובתהליך מובנה היתה מוגבלת ומאתגרת לכל בעל מקצוע, אפילו אם אינו סובל מבעיות קשב. לקראת יום צילומים סטנדרטי צריך היה לנייד את כל הכבודה למשרדים הסמוכים, שיחות עם עובדים נדדו למרפסת והחלל בנאות אפקה התמלא בגלוסקמאות על גלגלים.

השבוע הרחבנו את המתחם הנאה שלנו בתוספת שטח נכבדה והתחלנו בשיפוץ הסטודיו החדש. צוות הקריאיטיב שלנו זקוק וראוי למקום בו אפשר יהיה לחלום, להתנסות ולעוף על כנפי ההשראה. להתרחבות הזו יש משמעות נוספת. יש בה מחוייבות לעתיד. וזה קצת מחזיר אותי לימים הראשונים, בהם ישבתי בדד בצמרת הקומה השניה של הבנין החבוט וידידי גילי הגיע לביקור:
“וואו, על איזו פיסת נדל”ן התיישבתן!”
הוא אמר במילים
(“מה זו המגלומניה הזו ואיך תצליחו לכסות את ההשקעה הזו??”)
הוא חשב בלב.

השקעות זה מפחיד. נתנו להן שם יפה, כזה שמרמז על הבטחה לעתיד, אבל בפועל מדובר על סכום כסף גדול שיוצא מהכיס בלי שום וודאות שהוא יחזור או שההשקעה אכן תניב פירות בעתיד. בקיצור השקעה היא קודם כל הוצאה לכל דבר. אחר כך, אם הכל מסתדר כמתוכנן, כשהעסק מצליח, היא יכולה להניב תשואה. אז אולי יותר נכון לאמר שהשקעה היא הוצאה מוצלחת בדיעבד.

השקעה בסביבת הפיתוח היא קודם כל השקעה במוצר. עסקים בוחרים איפה להשקיע את הכספים שלהם בהתאם לצרכים וליכולות. רובם ישקיעו קודם כל בשיווק ומכירות כי הם מחולל השינוי העיקרי. הם שאחראים על הצמיחה, ומהירות הגידול היא הפקטור המשמעותי ביותר עבור חברות שגייסו סכומי עתק. זה מה שיסב אליהן את תשומת הלב הציבורית, זה מה שיפתח עבורן דלתות וארנקים. הוצאה מאסיבית על שיווק ומכירות היא פריבילגיה של ההייטקס. עסקים מסורתיים שצריכים לקיים את עצמם תפעולית ותזרימית בלי זריקות חמצן עונתיות, נאלצים לנהוג באיפוק ולעבוד לפי הספר, מה שאומר לתקצב את ההוצאה הזו ביחס להכנסה שהביאה ותביא בעתיד. הסביר, לא זה החלומי.

לאחר שנים של הוצאות מדודות והתקדמות יפה, בחרנו השנה להעמיק את התחייבותנו לעתיד. מאז שפתחנו את CO.CO צמחנו מדי שנה בין 10% ל 30%. כל שנה סיימנו בתחושת אופוריה אחרי מכירות נובמבר דצמבר, כל שנה נפתחה תחת מועקת פברואר הנורא. ההסתכלות על העבר מחזקת ומסייעת לעבור את תקופות היובש בשלום. נסיון העבר מלמד שהעתיד  בוא יבוא והשנה הוא יביא איתו את מה שכבר שכחנו שיכול להגיע. מלחמות, אינפלציה ועליית מחירים.

ההשפעה שלנו על הארועים אפסית ויכולת התגובה המהירה אליהם אף היא מוגבלת. אם מחירי השינוע וחומרי הגלם יעלו,  תגיע איתם גם עליית המחירים. ואם זו תגיע, נצטרך לייצר יותר בזול או למכור יותר ביוקר. בין אם נצליח בדרך אחת או נבחר בשניה, דבר אחד בטוח, כדאי להיות מוכנות מראש. אז אנחנו עובדות על זה…