זה לא חדש שהתקופה איננה מהזוהרות של ענף האופנה. מעצבים מתקשים להתפרנס, רשתות מתקשות להרוויח ומותגי על מתקשים לשרוד. מוצרי הקוסמטיקה, הבשמים והאביזרים מהווים כיום נתח מרכזי בהכנסות עבור מותגי העל. מה יחליף אותם?

המשבר המתמשך בענף האופנה מעורר הרבה מחשבות, אמוציות, ודוחף את הענף להמציא את עצמו מחדש. יותר משלושים שנה חלפו מאז שרוזליה מרה המציאה את קונספט האופנה המהירה והפכה את התעשייה על פיה. למעשה, היא הגדירה מחדש מהי אופנה.

בעבר בגד מעצבים היה פריט איכותי נחשק וממותג, שעשוי מחומר גלם משובח, תפור לעילא בקוטור מוקפד, עולה תועפות ונותן ללובש תחושת סלב עשיר בעל טעם.
מאחר ותהילתם של מעצבי העל נגזרה מהלבשת מפורסמים בארועים בעלי חשיפה מקסימלית, הרי שהמעצבים בחרו להציג את יצירותיהם היותר מוקצנות, על מנת להפגין את מלוא יכולותיהם העיצוביות ולמשוך את תשומת לבה של המדיה. צילום טוב, על הדמות הנכונה, הולידה כוכבים בן רגע. היכולת לתרגם את הכשרון והפרסום לאפיק הכנסות צומח היתה קריטית ליכולתו של בית האופנה להמשיך לממן את פעילותו היצירתית ולהרוויח.

הדרך האפקטיבית ביותר לעשות מוניטיזציה לשם ולפרסום היא באמצעות השקת קו אביזרי אופנה, בשמים ומוצרי קוסמטיקה בכלל, כפי שיודעת כל קיילי ג’נר. הכנסות בית ההשקעות LVMH שמחזיק בבתי האופנה הגדולים כמו דיור, שאנל, סטלה מקרטני ועוד, מוערכות בכ 55 מיליארד דולר ולפחות 35% מהן מקורן במוצרי הקוסמטיקה. אתר בלומברג ניתח כי למעשה, עבור המותגים, ייצור קולקציות הקוטור, והצורך להשיק אותן בתצוגות המפוארות מוחק את כל הרווח מהביגוד היקר.

בעקבות פריחת מותגי הסלב שקמו לכל אושיית רשת, חלה שחיקה קשה ברווחיות מכירות מוצרי הקוסמטיקה של בתי האופנה. יש מי שחושב שאת הפער הזה יכול למלא אפיק הכנסות חדש שעל הדרך יפתור גם את בעיית העודפים והזיהום הסביבתי שייצרה תעשיית האופנה המהירה.
מכיוון שתפקידו של הבגד בעידן האינסטוש הוא בעיקר להצטלם יפה, אז למה לא להסתפק בבגדים דיגיטלים?

יש הרבה יתרונות לבגד דיגיטלי שכזה.

מבחינת המעצבים מדובר ביכולת להפליג על כנפי הדמיון ולעצב כל שגעון שעולה בדעתם. חומרי הגלם יכולים להיות כל מה שיחפצו. מהנמוך לגבוה, מהפשוט ליקר, מהרך לנוקשה. אין מגבלות גיזרה, אין מגבלות גוון, כל מה שהם חולמים עליו נמצא בהינף מיקלדת, כל מי שהם חולמים עליו נמצא באיבחת עכבר. אין צורך להתמודד עם עלויות או מגבלות ייצור. במקום להסתפק במעיין המצומק של יבואני הבדים אפשר להמציא חדשים במקומם. והכי כיף – במקום להלביש את היצירות הנשגבות מעם, על אחת העם, אפשר להלביש את קיילי ג’נר בלי להשקיע בשיווק ולהתאמץ על מכירות.

מבחינת הלקוחות מדובר בארון בלתי מוגבל ובהוצאה מינימלית. בגדים שכאלו עולים בין 10$ ל 30$. ואם כבר עשית לך אווטאר, והלבשת את עצמך בגלימת כח העל, למה לא להוסיף 10 ס”מ גובה על הדרך? או למצק מעט את הישבן בהתאם לטרנד האחרון? או להשיל כל שערה סוררת? אפשר לחסוך המון כסף על לייזר וניתוחים פלסטיים. ממילא מה שחשוב זה הצילום ברשת. הרי כבר היום יש אושיות רשת שמקפידות לטפל בעצמן בפוטושופ לפני שהן מעלות תמונה מהביקור ההורסססס בפריז.

Miquela Sousa המוכרת בעיקר בשם Lil Miquela, היא דוגמנית וירטואלית, אייקון אופנה וזמרת בעלת 1.9 מילון עוקבים. 

אסף ריב באירוע של “ד”ר מרטינס”. “התעשייה בארץ עוצמת עיניים”.

בראיון לשירה פור מספר המעצב אסף ריב על המיזם שלו בתחום, שמציע למעצבי העל להלביש דמויות וירטואליות במשחקי מחשב. הגיימרים ילבישו את גבורי העל שלהם בבגדי מעצבים ובתי האופנה יאבזרו את הגיבורים שישמשו פרזנטורים וירטואליים. איכשהו לא ברור אם יש חיבור טבעי בין קהל הגיימרים לבין צרכני בתי האופנה העילית.

עוד יזהמו הרבה שמעטאס את הנהר עד שמעצבים ובתי האופנה יוכלו לנטוש את התעשייה המסורתית ולהתפרנס ממכירת בגדים וירטואלים.
רק אל תקראו לזה בגדי המלך החדשים.