החודש, אחרי שנת קורונה ארוכה, תחגוג תל- אביב את מצעד הגאווה. (בהקשר הזה עמרי, אח שלי, אם אתה קורא את הכתבה, תחזיר לי את הביקיני הצבעוני, הוא שלי!). מן המפורסמות היא שאשה יכולה ללכת לארון של אחיה לקחת ג’ינס וטישרט, ולהתהלך לה בעולם ואף גבה לא תורם. ומה אם אחיה רוצה ללכת לארון שלה ולקחת שמלה? עד שהגיע מצעד הגאווה לעולם, זה היה אפשרי בעיקר בחדרי חדרים.

בכל שנה המצעד מזכיר את כברת הדרך שעברה החברה המודרנית בהקשר המגדרי, וכמה עליה עוד להתפתח על מנת שהזכות הבסיסית לחיות בביטחון כפי שאת.ה , תהפוך לנחלת הכלל.
על פי הודעת עיריית תל- אביב, המצעד השנה הוא בסימן קהילה יוצרת שינוי. “רק יחד נוכל להפוך את החברה בה אנו חיים וחיות לחברה סולידרית, סובלנית ושוויונית יותר”.

הקהילה הגאה ועולם האופנה הולכים יד ביד כבר עשורים רבים, חברי הקהילה נטועים עמוק בליבה של התעשייה ושני העולמות משפיעים ומושפעים זה מזה. מתוך המשיכה האופנתית הנצחית של שני המיגדרים אלו לאלו,  צמחה “אופנת יוניסקס”. המונח הוטבע לראשונה ב 1968. שנה לאחר מכן נערך מצעד הגאווה הראשון בניו יורק. המצעד נוסד על ידי פעילת הקהילה ברנדה האוורד- אקטיביסטית חברתית ביסקסואלית, אשר בין היתר, קישרה את המילה “גאווה” לקהילה. בהלימה לערכי התנועה המתהווה , גם המונח יוניסקס כוון לבגדים שעשויים להיות משותפים לשני המגדרים – או כמו שהיטיבה להסביר זאת רייצ’ל בחברים.

כשאופנת היוניסקס באה לעולם, היא פנתה בעיקר לנשים והציעה להן פרשנות חדשה על אופנת גברים. פריטים גבריים מובהקים כמו מכנסי ג’ינס, חליפות מחויטות או חולצות מכופתרות, עוצבו בשינויים קלים כך שגם נשים יוכלו ללבוש אותם. לכשהוצגו הקולקציות הראשונות שבישרו על הטרנד, עצם הצגת פריטי המאצ’ו, (בין אם מדובר בקאובוי מסוקס או בביזנסמן מהוקצע למשעי), על המגדר המקביל, הייתה בגדר חידוש אופנתי פורץ דרך. המגמה לא התמקדה רק בפריטים עצמם, אלא הציעה תפיסה רעננה ובועטת של שימוש באביזרים כמו עניבה, וסטיילינג אנדרוגני להשלמת הלוק.

אופנת היוניסקס הגיעה כראקציה לתרבות הלבוש המקובלת בשנים הקודמות, שחייבה נשים לארוז עצמן בחליפות חצאית צרות מנשוא ונעלי עקב שאיימו תמידית על היציבות העולמית.  השיחרור האופנתי התקבל באנחת רווחה והתלהבות גדולה והפך את היוניסקס מטרנד רגעי למגמה עולמית שנוכחת וניכרת עד היום כמעט בכל קולקציה עכשווית.  

רוב הנשים בימינו לובשות באופן זה או אחר פריטי יוניסקס, אולם בשנות השישים אישה לבושה בחליפת מכנסיים היה בהחלט אירוע יוצא דופן.
שישים שנה אחרי, הגיעה העת לאפשר גם לגברים לפרוץ את גבולות המגדר – וישתבח שמו – הם מתחילים.

אפשר להסתכל על אנשים כמו הארי סטיילס או מארק בריאן. שמסרבים לתת למוסכמות או פרשנות של מישהו אחר, להכתיב להם מה אפשר או אי אפשר ללבוש. הם אולי הסמן המוקצן של מגמת ערבוב האופנות, אולם גם בקרב ההולכים בתלם, אבירי הדוקרס וחולצות הפולו, ניתן כיום לראות יותר ויותר גברים לבושים בהדפסי פרחים, ג’ינס צמודים (אם מישהו צריך טיפים על איך לרכוס סקיני אני כאן), טוניקות ארוכות, וממש כמו בשנות השישים- שיער ארוך. 

יש מי שעבורם אופנה היא נטל הכרחי שתכליתו לאפשר לאדם הנורמטיבי להופיע בציבור, ומקור בלתי פוסק להחלטות שיש לקחת מדי יום. אחרים דווקא מחבבים את האפשרות להשתמש בבגדים ככלי. להנאה ומשחק, או לחליפין זה שמאפשר נוחות. ההגדרות החברתיות של מה מותר או מקובל מפנות את מקומן לאלו החברתיות ולפיהן, מי שאנחנו רוצות/ים להיות היום, היא המהות.

שינוי חברתי הוא פנימי ועמוק והדרך אליו ארוכה. עד שיגיע ניתן להתבונן על האופנה כראי לשינוי החברתי המתרחש, והעיקר, פרחים זה נהדר ולכולם מגיעה הזכות ללבוש אותם.

הצעת הגשה- בגדי CO.CO לא רק לנשים.

חדש בחנותלחנות

?Are you on the list

קבלי ₪25 במתנה

ומשלוח חינם

למימוש ברכישתך הראשונה!

לאחר קבלת כתובת הדוא”ל שלך נשלח לך את הקופון. ההטבה למשתמשות חדשות ולא כוללת מוצרים בהזמנה מוקדמת. הקופון נשלח מיידית אך לעיתים מופיע בתיבת המייל לאחר כמה דק’. המידע שלך ישאר חסוי ולא נשתף אותו עם צד שלישי.

דילוג לתוכן