זיכרונות נפלאים מליל הסדר הקיבוצי הביאו את צפרא פרלמוטר להציע גרסה עדכנית ומשוכללת של המודל השיתופי – כזאת שתתאים לתקופתנו

כולנו שמחים עד מאוד שיצאנו ממצרים, החמצנו בצק וככה נולד המעדן הכי מדהים שהמציא המטבח הקיבוצי לילדיו – מצה עם שוקולד. ליל הסדר היה חויה מחבקת שבה לכל אחד היה את הקטע הקבוע שלו באגדה, ילדים הקריאו במקום ההורים וקערות מרק קניידלך רותח ריחפו מעל ראשי האנשים ואך בנס לא הגיע אף אחד למיון עם כוויות דרגה 3. שמחת החג הזו על החוויה הקולינרית, זימרת המקהלה הרועמת במבטא ארגנטינאי כבד והמנצח החתיך התורן שהיה הדבר הכי קרוב לסלב שהיכרנו (הנגן של חנן יובל, המעבד של שלמה ארצי), מילאה את הלב בהתרגשות.

התרבות הקיבוצית היא נכס נפלא. גם המקטרגים מסכימים. יצירה חדשה שנולדה מצורך השעה כשפיזרו מאות קבוצות של צעירים נלהבים לאורכה ולרוחבה של המדינה כדי לסמן באופן פיזי את הגבולות ולשמור עליהם מאויבים. ההתיישבות העובדת סימנה גבולות לא רק במהות הפיזית אלא גם במהות הערכית. האידיאולוגיה אבל לא פחות ממנה – ההכרח, הולידו את השותפות, השוויון והערבות ההדדית. אז נכון, גם בקיבוץ היו נצלנים ועצלנים, פוליטרוקים ומסתדרניקים שהצליחו לעשות לביתם קצת יותר מהיתר. אבל בקטנה. יום אש”ל מיותר, נסיעונת לפרס מטעם משקי הנגב, רכב מהעבודה שבאופן תמוה מעולם לא היה פנוי לשימוש חברים אחרים. אבל זהו, גבולות המשחק הזה היו ברורים.
יש להודות שהשיטה עצמה הוכיחה את עצמה מצוין. גבולות המדינה סומנו באופן ברור, למרות אי הסכמות ומחלוקות שקמו לפני, אחרי ותוך כדי. הבעיה העיקרית בקונספציה של הקיבוץ היתה כמובן, האנשים שהכריחו אותם לגור ביחד, במקום אחד קטן, שנים על שנים ולהתערב זה בחיי זה. המילוט היחיד היה לברוח ליום כיף בתל אביב והדבר הכי קרוב לחו”ל היו מגורי המתנדבים המטומאים, שלימדו אותנו תרבות רעה ומשחררת מהי.

מכיוון שצורך השעה היום הוא לסמן את גבולות הכלכלה המודרנית והתחרות החופשית על עיוותיה, יש מקום לשקול מחדש את הפתרון הישן בלוק חדש. צריך להקים קיבוצים וירטואליים. כאלו שיאפשרו לכל אינדיווידואל לחיות את חייו היכן וכפי שיבחר, אבל ייצרו שותפות במרכזי רווח, יכתיבו שוויון יחסי בתמורות, באמצעות הגבלת שכר בכירים, וערבות הדדית? את זה יש לנו ממילא בלי שבחרנו. אנחנו ערבים לחובות של דנקנר וחבס ובן דב ופישמן ומי לא? כל מי מאיתנו שיש לו חשבון בנק או פנסיה, וכספו התגלגל ללא ידיעתו לכדי הלוואות ממונפות, או אג”חים שכוסחו, ערב לחובותיהם של ספרי הצמרת בהתמדה ובנחישות, בלי ששאלו אותו בכלל.

הקמת חברות משותפות לקהילות על פי תחומי עניין ובחירה חופשית הם צו השעה. אפשר לנסות להקים לתחייה את הקואופרטיבים, ללבוש חאקי, לגדל שפם של יאצק ולחלום על צדק. החקיקה בנושא אגודות שיתופיות לא התחדשה מאז שנות השישים. אם חוק החברות הוא המעודכן והמתקדם – קדימה, תקנו, עדכנו והשמישו אותו לטובת האזרחים. יש למצוא דרך לאמץ את החוק האמריקאי שמאפשר לקהילה רחבה ליזום ולהקים מרכז רווח בבעלותה.
בטח שזה לא פשוט, צריך להיזהר מגזלנים, אבל דבר אחד בטוח, כוונתו המקורית של החוק היתה להגן על האזרח מן השורה, מפני זדים חמדנים שייקחו את כספו בדמות הצעה לציבור של ניירות ערך מפוקפקים. החוק הזה כיום, לא רק שלא מגן על האזרח אלא מאפשר לאותם חמדנים לגזול את כספו שוב ושוב ושוב באמצעות אותו מנגנון של גיוס כסף, מיחזור הלוואות ותספורות אופנתיות. בואו נקווה שבחג החרות הבא באמת נצא לחופשי, ונהפוך מעבדיהם של המעט לאזרחים גאים, ולבעלי הבית של כספינו ונכסינו. גם אם אנחנו עניים וצריכים הרבה אנשים שיהיו בעלי הבית יחד איתנו. יש להניח שאם היו שואלים את רוב האנשים אם הם רוצים להלוות 10000 שקל לטייקונים או להשקיע אותם בנכס שלהם התשובה היתה חד משמעית. אדוני יו”ר רשות ניירות ערך – שלח את עמך!

חדש בחנותלחנות

?Are you on the list

קבלי ₪25 במתנה

ומשלוח חינם

למימוש ברכישתך הראשונה!

לאחר קבלת כתובת הדוא”ל שלך נשלח לך את הקופון. ההטבה למשתמשות חדשות ולא כוללת מוצרים בהזמנה מוקדמת. הקופון נשלח מיידית אך לעיתים מופיע בתיבת המייל לאחר כמה דק’. המידע שלך ישאר חסוי ולא נשתף אותו עם צד שלישי.

דילוג לתוכן