משבר האקלים תפס חזק. ממשלות מדברות עליו,  מותגי אופנה גדולים כקטנים חושבים שהוא הדבר הכי סקסי מבחינה שיווקית, ורק המעצבים עצובים כי ההתחממות הגלובאלית קיררה להם את ההשראה.

משבר האקלים, בין אם מאמינים בדחיפות לפתרונו ובין אם טוענים שהוא קונספירציה סוציאליסטית שמטרתה (כרגיל) לחרב את המסיבה הקפיטליסטית של עשירי העולם – הוא הטרנד הלוהט של עולם האופנה. בין הלקאה עצמית, על איך הפכנו את הענף האהוב לתעשייה מזהמת לבין חיפוש פתרונות מלהיבים, כמעט ולא התאפשר לנו להתאבל על זה שהלכה לנו חצי עונה ויחד איתה האפשרות לעוף על כנפי הדמיון, להתרפק על מקורות ההשראה ולחיות ולו לרגעים ספורים, חיים של אחרים.

המעצבים בעולם, ובארץ בפרט, חיים מאז ומתמיד בעתיד ובעולמות מקבילים. מלאכת עיצוב קולקציית הקיץ מתחילה לרוב בימי סגריר. המעצבים, בעודם מכורבלים בפוך, עטופים במלבושי החורף עם כוס תה חם, מפליגים ברוחם למחוזות רחוקים.
ההשראה שלהם משוטטת בנופי המדבר, על חוף הים, קוקטייל ביד, משקפי שמש מעל, פרחי העונה בשלל צבעים מתחת, ושמש קופחת שמצטלמת נהדר לצד קולקציית החופש שעשויה מבדים טבעיים בגווני חול ולבן ומתובלים בקמצוץ מנומר. אלא שהחופש מצטלם הרבה פחות טוב עם מסיכה, וכך הקולקציות מהעונה האחרונה התאפיינו בעיקר בפריטים לבית. נוחות הייתה המילה האחרונה באופנה.

עיצוב קולקציית החורף לעומת זאת משמש כתחליף למזגן. מבעד לאגלי הזיעה והחום המהביל, במסע מרענן של דמיון מודרך, נודדים המעצבים למדינות רחוקות, לפסגות הרים מושלגים, לרוחות קרות מלוות בסערות גשם רומנטיות, ומתכנסים בחדר ההסבה ספון העץ אל מול האח הבוערת שבאחוזת ברידג’רטון לוינסקי פינת הרצל.
אלו הם אבות המזון של קולקציית החורף.
בלעדיהם לא יוכלו מעצבינו המצוינים ליצור חולצות חמות, סריגי צמות עבים ובשרניים, גולפים לצוואר תואם מודליאני, חליפות מצמר משובח, צעיף חובק צוואר ומעל כל אלו מעיל כבד זועק יוקרה שעוטף ממעל.

הטלטלות העיצוביות הללו, החיים בעולמות מקבילים, חיוניים מאין כמותם להצלחת הקולקציה הבאה. הבגד חי קודם כל בדמיון, ושם הוא יצירה מפוארת ושלמה שטרם התעמתה עם הבלתי אפשרי.

החומרים מהם עשויים החלומות היו מאז ומתמיד כאילנות גבוהים להיתלות בם, מעשה העיצוב צימח אותם לגובה ולרוחב, וככל שצמחו כך שח ראשם לאיטו, התכופף עוד ועוד עד שנגעו פארותיו במציאות בה נאלצו המעצבים לשכשך, עקב אילוצים מסחריים. אולם הדרך שעבר מעיל הקאשמיר המשובח מהיער האירופאי אל תחליפיו העממיים, שמאפשרים לכל טינאיג’רית להתחפש לקים קרדשיאן, הכרחית על מנת בות את תשוקת העיצוב. אחרי הכל, צריך לחלום רחוק כדי להתפתח ולהתקדם.

בעקבות ירידת המחירים השיטתית לאורך חמש עשרה שנות משבר בצל הגלובליזציה, שחו גם החלומות ואספירציות גבוהות התכווצו בהכנעה. ואם לא די בכך, קם עלינו משבר האקלים שהפך את החורף לאפיזודה מקרית גם בימי הממטרים הסוחפים.

וכך מצאו עצמם המעצבים פועלים בשדה יצירה צר והולך שמצמצם את גבולות הגיזרה והופך את החלומות וההשראה לשטוחים ומונוטונים. כשהחורף מתחמם ודומה יותר לתקופת מעבר אין סופית, כשהנחות ניתכות מכל עבר כבר בחום ספטמבר אוקטובר, המוזות צריכות לעשות ריסטרט מהותי. לא עוד מעילים כבדים, לא עוד חליפות צמר משובחות, סריגי צמות כבדים טובים בעיקר לתמונה נהדרת לאינסטגרם ומעילי החורף הם זכרון רחוק לימים בהם היה בהם צורך.

משבר האקלים התפתח במקביל ויחד עם האופנה המהירה, והיא שהביאה על מעצביה את עונשו וגזלה מהמקצוע את החדווה שבחלומות.

המשימה הגדולה של מעצבי האופנה ושל הצרכנים, היא להסתגל לאורח חיים נטול עונות מחד, אך כזה שמצליח לייצר הפתעות קטנות, חידושים מלבבים, ולחדש שוב ושוב בתוך אותה מונוטוניות ואותם אילוצים שמחייבים את החלומות להפוך למציאות אפשרית. חורף נעים וחמים לכולנו.