בגדי עור נהנו מאז ומעולם מיוקרה שהתלוותה אליהם בעיקר בזכות המחיר. כמובן שגם המראה תרם, אבל תג המחיר הוא שמיקם אותם בצמרת הסטייל והגלאם. עם עליית המודעות לנזקים הסביבתיים והחברתיים של תעשיית העור, תעשיית האופנה צמצמה מאוד את השימוש בחומר, ובמקביל עלתה קרנם של דמויי העור. לחיות שאוהבות לחיות בהחלט הוקל, ובודאי גם לאוהבי החיות. 

בדים במראה דמוי עור אינם ענין חדש והם מלווים אותנו מאז המאה ה-19. הפיתוח הראשון נעשה בגרמניה, שם השתמשו בשכבות עיסת נייר דחוסה, אותן ציפו בחומר פלסטי. במלחמת העולם השנייה כשמלאי העור היה קצוב, השימוש בחומר החדש תפס תאוצה.

כשתעשיית האופנה אימצה את החידוש, בין אם בגלל חמלה על בעלי חיים ובין אם בגלל המחיר האטרקטיבי, הואץ הפיתוח של תחליפים ראויים יותר ללבישה. החומרים דמויי העור המשמשים היום את התעשייה, מיוצרים על בסיס אריג כותנה או פוליאסטר, עליו מורחים שכבה של פוליאתילן ומעליה שכבת צבע. התוצאה היא בדים נעימים וגמישים בהרבה מהמקור הניירי.
הטכנולוגיה המתקדמת מאפשרת להגיע לאפקטים מתוחכמים ויפים שלא נופלים במראה מהדבר האמיתי.

אבל, כמו בהרבה מקרים, פתרון של בעיה אחת הוליד בעיה אחרת. הייצור של דמויי העור מחייב שימוש בפסולת דלק וחומרי צבע שמזיקים לסביבה (כמו תהליך העיבוד של שלל חומרים טבעיים או פלסטיים  שמשמשים לכל דבר, מחולצה ועד מחשב). שמחתם של אוהבי החיות נמהלה בעצבונם של שוחרי הסביבה. השאלה איך מרגישה אוהבת חיות שהיא גם שוחרת סביבה…