הסערה השבועית של עולם האופנה והגלאם שייכת ללא ספק  לנסיכה קייט מידלטון. בניגוד למקובל, אורחת הכבוד העזה להופיע לטקס פרסי הקולנוע הבריטי בשמלה שלבשה כבר בהופעה ציבורית אחרת שלה, כמה שנים קודם לכן. למה זה רע?

 טקס פרסי האקדמיה הבריטית לקולנוע הוא ארוע נוצץ וחשוב שמתקיים מדי שנה, וכמו ארועים דומים שמתרחשים ברחבי העולם, מהווה הקדמה לטקס פרסי האוסקר.

השנה קוד הלבוש של הטקס היה בסימן קיימות. צעד חשוב במאמץ לשנות את האופן שבו פועלת תעשיית האופנה שמצד אחד בסיס קיומה הוא שינוי וחידוש, ומאידך זה מה שהפך אותה לבעיה אקולוגית חמורה.
היטיבה לתאר זאת מיכל ישראלי בכתבתה באתר מאקו:

”עולם האופנה נמצא ברגע משונה בהיסטוריה. המודעות העולמית למצבו העגום של כדור הארץ עולה ועולה, ותעשיית האופנה מתמודדת עם קונפליקט – מצד אחד היא צריכה לשמש ככלי להעביר את מסר הקיימות וההתחשבות בסביבה, ומצד שני זוהי אחת התעשיות המזהמות והמזיקות ביותר למשאבים הטבעיים שלנו. בנוסף, מדובר גם בעסק כלכלי לכל דבר, ומעצבים ומותגים צריכים למצוא דרכים ליישר קו עם האג’נדה העולמית, מבלי להפסיד כסף.”

קוד הלבוש בטקס שנוסח על ידי הקולג’ לאופנה בלונדון, דיבר על שימוש חוזר או השכרת בגדים שכבר נלבשו בעבר. הנסיכה קייט מידלטון בחרה להופיע בשמלה של אלכסנדר מקווין שכבר לבשה בעבר לטקס מלכותי במלזיה בשנת 2012. הבחירה שלה כנראה לא נשאה חן בפני התקשורת העולמית שקטלה אותה בכל שפה אפשרית. מרבית הביקורות היו בגין בחירתה להופיע בציבור עם אותו הבגד בפעם השניה. החלק האחר של הביקורות קטל את הבחירה בשמלה הספציפית.

פנאי פלוס “דה ז’ה וו: קייט מידלטון כובשת את הבפט”א עם שמלה ישנה” / ענבל חננאל

אפשר להלין על טעמה של הנסיכה, מותר לבקר את כישרונותיו של מעצב זה או אחר. זה בהחלט חלק מתפקידה של התקשורת. השאלה אם זו היתה צריכה להיות הכותרת הראשית והמסר המרכזי, או שמוטב היה דוקא להדגיש ולהלל את הנסיון להשפיע על הנסיבות העגומות אליהן נקלע ענף האופנה, ולסמן את הכיוון החדש.

מישל אובמה היתה זו שהחלה להשתמש בכוחה הפוליטי על מנת להשפיע על עולם האופנה. היא הקפידה להופיע בציבור לבושה בבגדי מותגים אמריקאים “עממיים” כמו J.CREW ושידרה לעולם שלצד הארועים הנוצצים בהם נדרשה להפגין ממלכתיות מעוצבת מחדש בכל פעם, יש את החיים. אלו שבהם מתנהלים בבגדים טובים ונגישים ובצניעות מה.
מזה שנים ארוכות מתנהלים יחסי גומלין ברורים בין בתי האופנה והמפורסמים לפיהם אלו נותנים בחינם על מנת לזכות בצילום מנצח ופרסום ואלו שואלים בחינם כדי לתפור לעצמם תדמית עילית ולוק זוהר. היחסים האלו הם עסקה משתלמת ומשרתים את שני הצדדים.
ההתנהלות הזו חלחלה לתודעה הציבורית וקיבעה את ההרגל לפיו כל טקס נפתח בבגד חדש אחר, וכל צילום הוא פוטנציאל לשער, כותרת או נחשול גואה של לייקים.
הקהל הבין היטב את המסר ויישם אותו במכפיל כוח באמצעות הרשתות החברתיות. התמונה היא העיקר, הרגע המתועד הוא אבן הבנין המרכזית של התדמית הציבורית. הבגד הוא אמצעי קל ואפקטיבי למשוך תשומת לב ולמקד את ענין הציבור.

בדיוק משום כך יש להריע לנסיכה מידלטון שאולי בחרה ללבוש שמלה מזוהה במיוחד על מנת לסמן מגמה חדשה בחגיגה האופנתית הזו לפני שהתעשיה תקרוס על עצמה. חשוב לחדש את המלתחה, אך חשוב לפחות באותה מידה לבחור בבגדים שרוצים ללבוש שוב ושוב בשמחה.

לכל אחת יש את הפריטים בארון שהיא “חורשת” עליהם. אלו שהיא מרגישה בהם במיטבה אם מבחינת המראה ואם מבחינת הנוחות. וזה המסר החדש למותגי האופנה: תייצרו בגדים שהלקוחות שלכם ירצו ללבוש שוב ושוב. זו החויה שהם ירצו לחזור אליה, זה מה שהופך אותם לצרכנים נאמנים. הגיע הזמן להביא את החיים האמיתיים לקדמת הבמה ולשערי המגזינים.
זה חשוב יותר מעוד צילום באינסטוש.