לא תצעדו לבד

מילון טקסטילי שימושי

סיפורו של בד הסאטן מתחיל בימי הביניים. הוא נקרא על שמה של עיר הנמל הסינית גואנז’ו (Quanzhou) שסחרה בעיקר בבדי משי שיוצאו לאירופה, ונקראה בערבית זייטון (Zayton).

הסאטן הוא למעשה בד שנארג בטכניקה ייחודית. חוטי הערב “צפים” על חוטי השתי באריגה צפופה והשתקפות האור על ציפות אלו גורמת לבד להבריק ולנצנץ. האריגה המיוחדת שמחייבת שימוש בחוטים דקים וצפופים, הופכת את הבד לעמיד ויציב, מה שמסביר את המראה הנוקשה של שמלות הערב המתועדות בציורי בנות האצולה האירופאיות.

אלא שלא כל מבריק הוא סאטן.
בעבר יוצרו בדי סאטן מחוטי משי בלבד ולכן הם היו יקרים מאוד ושימשו רק את המעמדות הגבוהים. התפתחות הטקסטיל והמצאת הסיבים הסינטטיים, איפשרו להנגיש את הגלאם לכלל המתלבשים.
התיעוש המואץ של הטקסטיל איפשר להטמיע את אריגת הסאטן גם על חומרים אחרים, או לחליפין להשתמש בחוטים מבריקים באריגה משוחררת יותר על מנת לקבל בד רך ונופל שישמור על המראה הנוצץ.

 כמו פוליאסטר, אצטט, ניילון וכותנה, כשכל חומר נותן מרקם ומראה שונה. לחליפין,

קסם הסאטן טמון בעיקר בברק ששיווה נופך אלגנטי וסקסי לבד, והפך אותו נחשק על נשים לדורותיהן. הבד שהחל את דרכו כאריג המועדף לשמלות נשף, גלש אל בגדי השינה ומצעי מיטה והוא אולי האריג היחיד שהצליח לשמור על מעמדו הרם ככוכב שמלות הערב, מהוליווד עד בוליווד.

כיום הפך שם האריג לכינוי גנרי עבור בדים בוהקים באשר הם. איכות החומרים הסינטטיים, וביחוד הפוליסטר שהיה צריך להתגבר על הרבה דעות קדומות (מבוססות), השתפרה פלאים ומאפשרת להציע תחליפים ראויים.
חומרים טבעיים כנראה לנצח יהנו משם טוב וארומה איכותית, אבל תרומתם לזיהום הסביבה שקולה לרומנטיזציה שנטוותה סביבם.

וכפי שמתבקש, נחתום בשיר Nights in White Satin